המלחמה נגד עזה והתפוררות המשטרים הערבים

מסמך פוליטי לועד המרכזי, 7.9.14

המלחמה נגד עזה נמשכה 52 יום והסתיימה כפי שהחלה: המצור על עזה נמשך, ארגון החמאס מכריז על ניצחון וישראל מכחישה, כאשר לאמיתו של דבר אף צד לא ניצח. כמו בסיבובים הקודמים של המלחמה ההרסנית, העמים הם שמשלמים את מחיר המלחמה, ובמיוחד העם הפלסטיני, אשר איבד יותר מאלפיים איש – מחצית מהם אזרחים – זאת לצד עשרת אלפים פצועים ומאות אלפי אנשים שאיבדו את בתיהם.

אי אפשר לקבוע מי ניצח ומי הפסיד מכיוון שאי אפשר להשוות בין היריבים. מצד אחד מדינה מפותחת, שאזרחיה נהנים מתמ"ג לנפש של 30,000$, לעומת 3,000$ בעזה; מצד אחד צבא שמשתמש בטכנולוגיה הכי חדשנית ואשר תקציבו 17 מיליארד דולר, ומולו ארגון חמוש בעל נשק פרימיטיבי ואשר תקציבו נאמד במיליוני דולרים בלבד; כך שהמערכה אינה בין שווים וידוע מראש מי יכריע בה.

השאלה היא, אם כן, כיצד זה שישראל לא הצליחה להפיל את חמאס משלטונה? התשובה פשוטה: הפלת חמאס לא הייתה בין מטרותיה של ישראל, שמצד אחד אינה רוצה לכבוש שוב את עזה ומצד שני אין לה אלטרנטיבה לחמאס כשלטון, שיכול אם וכאשר ירצה בכך, להבטיח את השקט בגבול עם ישראל.

מראשית המלחמה שלטון חמאס לא עמד תחת איום, ומכאן נשאלת השאלה מדוע המשיך חמאס במתקפת הטילים על ישראל לתקופה כה ארוכה, למרות העלות האדירה של כל יום שבו המשיכה המלחמה, ובמיוחד לאור הנשק ההרסני שברשותו של חיל האוויר הישראלי, אשר פעל בשמי עזה בחופש מלא. על פי הצהרת שר הביטחון הישראלי ישראל השקיעה במלחמה 2 מיליארד דולר כדי לגרום בעזה להרס שעלותו 5 מיליארד דולר.

התשובה לחידה זו טמונה במטרות המנוגדות של היריבים. חמאס רוצה להסיר את המצור מעל עזה, וכל אחת משלושת מלחמותיו נגד ישראל מאז שתפס את השלטון בעזה, נגעו לסוגיה זו. ישראל לעומת זאת, מעוניינת להטיל על עזה חנק במטרה לפרק את חמאס מנשקו. המשוואה פשוטה – הסרת המצור תמורת ויתור על ההתנגדות בנשק. וכך, כל עוד לישראל אין אלטרנטיבה לחמאס והיא אינה מעוניינת לכבוש את עזה, וחמאס מצדו אינו יכול להביס את ישראל או לנצח אותה צבאית, בגלל חוסר השוויון ביניהן, לא נותר אלא לנהל מלחמת התשה עד שצד אחד יצליח להתיש את השני.

ישראל הייתה מוותרת על המלחמה: למרות הצלחת כיפת ברזל ליירט את הטילים הנורים לשטחה, מעגל הולך ומתרחב של תושבים ישראלים הופך מטרה לטילים, וחיי היום יום משתבשים. האזרחים הישראלים מעדיפים להמשיך בחייהם הרגילים, מבלי להתעניין בגורל תושבי עזה.

עזה בין קטאר וסעודיה

אי אפשר להבין את המלחמה על עזה מבלי להתבונן במתרחש בעולם הערבי. לראשונה התבלטו בו בברור שני צירים מרכזיים, כשהראשון כולל את ציר סעודיה ומצרים, והשני את ציר קטאר ותורכיה. בעוד שבעבר חמאס נשענה על הגוש הסרבן – המיוצג ע"י איראן, סוריה, וחיזבאללה הלבנוני – בא האביב הערבי וטרף את הקלפים, כשהוא יוצר מציאות חדשה. המשטרים הישנים נפלו, מדינות נכנסו לסוג של מלחמת אזרחים והתפוררו, ונוצרו צירים חדשים שמדינות המפרץ משחקות בהם תפקיד מרכזי. האביב הערבי גרם לפילוג בין סעודיה לקטאר בתוך המועצה לשיתוף פעולה של מדינות המפרץ. המאבק בין שתי המדינות הוא עקרוני ונוגע ליחס לאביב הערבי. כל הניסיונות לאחות את הקרע לא צלחו. בעוד שסעודיה התנגדה בתוקף למהפכת ה-25 בינואר שהפילה את משטר מובארק, קטאר

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8