המלחמה נגד עזה והתפוררות המשטרים הערבים

תמכה באחים המוסלמים אשר עלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות ונקיות. חילוקי הדעות בין מנהיגי סעודיה וקטאר נוגעים לאופן שבו יש לדכא את אש המהפכה הערבית.

קטאר סבורה כי תם זמנו של המשטר הישן, שהתגלם בדיקטטורות שונות כמו זו המצרית של מובארק. אך פניה אינן לדמוקרטיה נוסח המערב. היא שואפת לבלום את המהפכה הדמוקרטית בהנהגת הצעירים המהפכנים, אשר שואפים למשטר מודרני ודמוקרטי, באמצעות סיוע לאחים המוסלמים להשתלט בדרך "דמוקרטית" על המהפכה. לעומתה, סעודיה רואה באסלאם הפוליטי – ובמיוחד באחים המוסלמים – איום ישיר על משטרה המלוכני והדיקטטורי, עד כדי כך שהמפלגה הסלאפית במצרים, המזוהה כאמור עם סעודיה, תמכה בהפיכה הצבאית שהדיחה את הנשיא האסלאמי מוחמד מורסי.

את המאבק ביניהן ייצאו קטאר וסעודיה לרחבי העולם הערבי, מה שגרם לפרוץ מלחמות אזרחים המשתרעות מלוב, דרך מצרים, ועד סוריה ועיראק, כאשר כל מטרתה היא להביס את האביב הערבי: בלוב פרץ פילוג בין ממשלת טוברוק הפרו סעודית וממשלת טריפולי הפרו קטארית; במצרים תומכת סעודיה במשטר של סיסי בעוד שקטאר תומכת בנשיא המודח מוחמד מורסי; בסוריה הן נאבקו ביניהן מי יוביל את האופוזיציה הסורית, כאשר סעודיה הדיחה את המועצה הלאומית הסורית שהייתה תחת השפעת האחים המוסלמים וקטאר, והציבה לעומתה את הקואליציה הלאומית שמצייתת לדבר הסעודים.

מאבק זה גרם להיעלמות האופוזיציה הסורית, שאת מקומה תפסו ארגונים ג'יהאדיסטים כמו דאע"ש וג'בהת א-נוסרה – ואפילו כאן, קטאר תומכת בג'בהת א-נוסרה המתונה כביכול. סעודיה לעומתה, שתמכה בדאע"ש, נאלצה לפטר בעקבות הוראה מארה"ב את שר המודיעין הסעודי בנדר בן סולטאן, שסיפק כסף ונשק לדאע"ש.

זוהי המסגרת שבתוכה נוהלה המלחמה האחרונה, כאשר חמאס נעזרת בקטאר ותורכיה, בעוד שישראל עומדת עם מצרים וסעודיה. מצב זה לא אפשר להגיע לשום הסכמה בין הצדדים, והמערכה נמשכה תקופה ארוכה למרות כל הניסיונות להגיע להפסקת אש. היוזמה המצרית הציעה הפסקת אש ולאחריה דיון על פרטי ההסכם בין ישראל וחמאס, בעוד שקטאר התנתה את הפסקת האש בהפסקת המצור, בניית נמל ים בעזה, ושחרור עצורי עסקת שליט. כמו כן התנו המצרים שאת הצד הפלסטיני תייצג הרשות הפלסטינית וסרבו לדון עם חאלד משעל, ראש הלשכה הפוליטית של חמאס היושב בקטאר.

האחדות הפלסטינית המדומה

המלחמה על עזה חשפה את האופי הבלתי עקרוני של האחדות בין פת"ח וחמאס, כאשר אבו מאזן תמך ביוזמה המצרית בעוד שחמאס דבק ביוזמת קטאר. אין ספק שאחת מהסיבות לפרוץ המלחמה הייתה כישלון האחדות הפלסטינית. למרות ההתפטרות של ממשלת איסמעיל הנייה בעזה לטובת ממשלת הטכנוקרטים בראשות ראמי חמדאללה, שהוקמה בתמיכת ארה"ב ואירופה, חילוקי הדעות המהותיים בין שתי התנועות נשארו תקפים.

חמאס נכנס למצור פוליטי חמור אחרי ההפיכה הצבאית במצרים והדחת הנשיא מורסי, בן ברית קרוב לחמאס. סגירת מעבר רפיח והרס המנהרות, שהיוו עורק כלכלה ראשי, גרמו ללחץ כלכלי, מחסור באנרגיה, אבטלה גבוהה מאוד, וחוסר אפשרות לתת משכורות לעובדי ממשלת חמאס. לחץ כלכלי זה אילץ את חמאס להגיע להסכם עם הפת"ח ולהקמת ממשלה חדשה, שבה לא יהיה לו תפקיד רשמי, כל זאת כדי שניתן יהיה להזרים כספים להחייאת כלכלת עזה.

אולם אחדות זו, כפי שהתברר תוך זמן קצר, לא הייתה אחדות אמתית.

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8