המלחמה נגד פוטין: אוקראינה, אירופה, ארה"ב – סקירה פוליטית 24.4.22

המלחמה בין רוסיה לבין אוקראינה:

קשה לדעת עכשיו איך תסתיים המלחמה, אבל כבר עכשיו יש כמה דברים ברורים: הצד הרוסי לא מסוגל לבצע את המשימות האסטרטגיות שהוא הציב לעצמו. הוא לא הצליח להפיל את המשטר ולכבוש את הבירה. זה כישלון כפול, הוא גם מהווה תבוסה צבאית מחפירה, שקשה לתאר, אבל גם כישלון פוליטי ואנושי. המלחמה הבהירה שפוטין משתמש ברצח אזרחים ללא אבחנה, שאפילו ביידן תאר אותה כג'נוסייד. התמונות והעדויות שבאות מאוקראינה של רצח של תינוקות ואימהות, זקנים שנרצחו בתוך בתים, אונס נשים והרס ערים שלמות בלי שום תירוץ צבאי. מדובר בזוועות שהם מעבר לכל דמיון שהתבצעו בחודש שבו הרוסים ניסו לכבוש את קייב. זה הציג את הצבא הרוסי כדבר הכי אפל. זה בנוסף למתרחש בעיר מריופול וסביבתה ליד הים השחור, שמאות אלפי אנשים נעלמו משם.

זה מזכיר את מה שקרה בחאלב ב- 2016, כאשר הרוסים הרסו את כולה עד היסוד על ראשי התושבים. אבל ההבדל הגדול בין מה שקרה בסוריה לבין אוקראינה, הוא שהרוצחים בסוריה ברוסיה היו אנשי דאעש, חיזבאללה, שיעים מארצות אחרות וצ'צ'נים. צ'צ'נים משתתפים גם במלחמה באוקראינה, אלא שהיא חלק בלתי נפרד מהתרבות הרוסית, והיא נמצאת באירופה ולא במזרח התיכון. אף אירופאי אחד לא יכול היה להאמין שמצב כזה יתרחש באירופה שוב, אחרי ההרס שגרמה מלחמת העולם השנייה. הבדל נוסף בין סוריה לאוקראינה הוא, שבסוריה התרחשה מלחמת אזרחים נגד המשטר, כלומר זו היתה בעיה פנימית. אוקראינה היא כיבוש ארץ זרה ללא שום תירוץ. זה מזכיר את מלחמת העולם השנייה, שאחרי כיבוש הנאצים את צ'כוסלובקיה ופולין ואחר כך הגיעו עד צרפת והתקיפו את בריטניה. איש לא האמין שזה יקרה שוב במאה ה- 21.

אירופה מול ארה"ב:

הכוח היחיד שעומד היום מול פוטין הוא ארה"ב. סבר פלוצקר כותב היום בידיעות אחרונות שאירופה לא משתתפת בצורה מלאה להביס את פוטין, וזה נכון. הנושא של פוטין הוא מאוד חשוב. הוא מייצג משטר מוזר ביותר. מצד אחד הוא מהווה המשך של המפלגה הקומוניסטית, למרות שהוא הקים מפלגה בשם "רוסיה המאוחדת". אף אחד לא יודע מה הפרוגרמה והאידאולוגיה של המפלגה הזאת, אבל בפועל היא המשך של המפלגה הקומוניסטית. מה שמאפיין אותה שהיא מפלגה של פוטין למען פוטין, והיא עושה את כל מה שהוא רוצה. פוטין למעשה מייצג את ה-ק.ג.ב. שהוא עבד בשבילו וממשיך באותה הגישה, מדובר באנשים משנות ה- 80. לתפיסתו, בריה"מ נכשלה מבחינה כלכלית, ולכן לא צריך לבנות כלכלה מתוכננת על ידי של מדינה, אלא כלכלה שנשלטת על ידי מאפיה, שחבריה כולם אנשי ה-ק.ג.ב. לשעבר, והם מי שעשו הפיכה נגד המפלגה הקומוניסטית הישנה.

לכן למרות השם השונה, הם נשארו קומוניסטים בשיטות שלהם. במקום שהמפלגה תנהל את המדינה, היא אפשרה לחבריה להשתלט על כל המשאבים וחומרי הגלם של המדינה, הקימו חברות של מיליארדרים, והוציאו את כל הכסף שלהם לבנקים מחוץ לרוסיה. אפילו צעירים כמו חודורקובסקי ודומיו היו בקומסומול – ארגון הנוער המפלגתי. אפשרו להם להשתלט על המשאבים כדי שישרתו את פוטין, שהשתלט על ה-ק.ג.ב. בשנות השמונים. הפרלמנט כפוף לגמרי לפוטין, גם התקשורת, והאוליגרכים שהשתלטו על הגז, הנפט, האלומיניום ושאר המשאבים משרתים את פוטין. אם הוא לא מרוצה מהם, הוא אוסר אותם, מרעיל אותם או הורג אותם, משתלט על הרכוש שלהם, ונותן אותו למישהו אחר. יש אוליגרכים שהם אופוזיציה לפוטין כי הוא לקח להם את הרכוש והם יושבים בישראל.

פוטין אימץ אידאולוגיה שיש לה שני צדדים. אחד לאומני רוסי אנטי מערבי, והשני דתי. הלאומנות של פוטין גורסת שאסור לתת למערב הדמוקרטי להגיד להם איך להתנהל, כי זה לא מתאים לפוטין, ומי שמדבר נגד המשטר נעלם. פוטין גם משתף פעולה עם המאפיה הרוסית. לכן בסופו של דבר הוא דומה למשטר אסד שבו המשפחה שולטת, או למשטר של סיסי, שכל מי שפוצה פה נגדו מגיע לכלא. ההבדל הגדול ביניהם הוא שרוסיה הרבה יותר גדולה מכל המדינות האחרות, היא משתרעת לרוחב 10 קוו אורך, ויש לה המון משאבים כולל חומרים נדירים. זה משטר מאפיה שאין עליו שום ביקורת. ללאומנות הוא הוסיף את הדת הנוצרית אורתודוכסית, שהפטריארך שלה ברוסיה תומך בפוטין. בעיניו המערב הוא מתירני ומשחית, ממש כמו שחמאס טוען, והוא אוהב רק נוצרים אורתודוכסים בתנאי שהם תומכים בו. השיתוף בין הלאומנות והדת פונה לרגשות של האנשים בטענה שהם מיוחדים במינם, עם תרבות מיוחדת במינה. הם כמובן ימניים, ומתחברים לטראמפ, למארין לה פן, ולמפלגות קומוניסטיות, כולל בישראל. כאשר עופר כסיף מדבר, זוהי תעמולה רוסית טהורה, כי פוטין מממן אותו בצורה זו או אחרת, כמו שהוא מימן את בוריס ג'ונסון וכל מי שיכול לשרת אותו בפירוק אירופה, נאט"ו וכל מה שמערבי.

לכן פוטין מייצג סכנה לדמוקרטיה באשר היא. היום מתנהלות בצרפת בחירות, מקרון מתמודד מול מארין לה פן שנתמכת על ידי פוטין, מאחר והיא בעד נסיגה מהאיחוד האירופי ומנאט"ו. מולה מתמודד מקרון שהוא קפיטליסט ימני, שאין לו שום קשור לביידן א לגרין ניו דיל. גם הוא רוצה לטפח את ההון ולחסל את מדינת הרווחה. למרות זאת, לו היינו חיים בצרפת ברגע זה, לא היינו נשארים ניטרליים. המלחמה נגד פוטין היא הדבר החשוב ואין ברירה אלא להצביע מקרון, כדי להכשיל את הפשיזם של פוטין ושל לה פן.  לה פן שונאת מוסלמים ויהודים כעיקרון, והגזענות שלה גלויה. כיום, כשצריך לבחור בין פוטין, אסד ושאר משטרי המאפיות שנשלטים על ידי בודדים, לבין משטרים דמוקרטים, אי אפשר לא לנקוט צד במשבר הזה.

אירופה ופוטין:

המדיניות הגרמנית כלפי פוטין נחשפת היום לגמרי. הניו יורק טיימס מגלה ששרדר, שהיה ראש הממשלה הגרמנית בסוף שנות התשעים נקנה לגמרי על ידי פוטין. לאחר שהוא פרש מהפוליטיקה, פוטין הציע לו לנהל את פרויקט צינורות הנפט הרוסיים לגרמניה, והוא הסכים. הוא התחיל לעשות 250 אלף דולר לשנה, ואח"כ הפך לשותף בחברות רוסנפט, שתי חברות שמשרתת את פוטין במאה אחוז על חשבון העם הרוסי. זה היה שוחד להון הגרמני ובמיוחד BAFS, ממשתמשי האנרגיה הגדולה באירופה. משנות השבעים גרמניה לא רצתה בצבא, אלא בחומרי גלם זולים מרוסיה כדי שיוכלו לייצא סחורות בזול ולהפוך לכוח הכלכלי הגדול באירופה. גרמניה טענה שככל שהמשטר הרוסי יחיה יותר טוב כלכלית, כך הוא לא יהווה סכנה לאירופה. לא חשוב כמה ואיך פוטין דיכא כל אופוזיציה והפך למאפיונר, הגרמנים חשבו שהם יוכלו להשתלט עליו. לא חשוב מה קרה בג'ורג'יה, בצ'צ'ניה, בסוריה ובאוקראינה, כל עוד יש גז וחומרי גלם זולים – זה מה שקובע.

האויב הגדול של פוטין היה המפלגה הדמוקרטית של קלינטון שתמכה בזכויות האזרח, ולידה האופוזיציה בג'ורג'יה ובאוקראינה. לכן פוטין התחיל את היחסים החמים שלו עם טראמפ כבר בשנות התשעים! והשקיע בקזינו של טראמפ בניו גרסי, ובבתי המלון שלו שהיו גורדי שחקים של 90 קומות. כלומר פוטין עבד בארה"ב במשך 26 שנה עד הבחירות שהוא הצליח להפיל את קלינטון ולהעלות את טראמפ.

פוטין הרגיש שכל עוד גרמניה אתו ומשלמת לו 200 מיליון יורו ליום, וכל עוד שרדר שותף שלו, כאשר מתברר שהוא היה חבר שלו מאז ימי השטאזי במזרח גרמניה, הוא יכול לעשות את מה שהוא רוצה. הגרמנים ידעו את כל זה ומימנו את פוטין, ועד היום שרדר לא התפטר מהחברות הרוסיות. המעניין לזכור שהוא שייך למפלגה הסוציאל דמוקרטית הגרמנית, שהתחילה את היחסים עם פוטין, והיום מעמד הפועלים ובעלי ההון תומכים בהמשך היחסים האלה. ברור שבעלי ההון הגרמנים תמכו בזה, וגם הקומוניסטים ממשיכים לתמוך בו בשם רוזה לוקסנבורג. לכן יש גרמנים שאומרים "בושה עלינו, תמיד אנחנו גרמנים". שלא לדבר על בוריס ג'ונסון, שיצא בהצהרה שיש סיכוי שפוטין ינצח באוקראינה, מה שגרם לאמריקאים לשאול אותו מאין הוא הוציא את זה.

האמת היא שהצבא הרוסי לא יכול לנצח כי הוא משקף את המשטר והכלכלה, שהם לגמרי מושחתים. מאותה סיבה הצבא הסורי לא יכול להשתלט על האופוזיציה הסורית, והצבא המצרי לא יכול לנצח את אל-קאעידה בסיני – הוא זקוק לישראל בשביל זה. כך גם מוחמד בן סלמאן הסעודי נכשל בתימן. מאחר ומדובר על צבאות שנבנים על מפלגה ועל שחיתות, החיילים הפשוטים לא מקבלים כלום, אסור להם להתלונן, רק הגנרלים מקבלים משכורות והטבות, ועושים טרור נגד החיילים. כאשר פוטין גילה שיש לו עם, כל פעם שהכלכלה הגיעה למבוי סתום, הוא יזם מלחמה כדי להעלות את הפופולריות שלו. אי אפשר להשקיע בכלכלה שלו, כי הכול שייך לפוטין, ולכן הכלכלה נעצרה. הוא חי ממכירת אנרגיה לגרמניה, מחלק בין המקורבים,  וכל העם הרוסי סובל ולא נהנה מהכלכלה בכלל. לכן כל פעם שהוא נכנס למשבר הוא פתח במלחמה כדי להעלות את הפופולריות שלו לקראת בחירות. פעם נגד הצ'צ'נים ופעם נגד הסורים ופעמים נגד אוקראינה בטענה של סכנה שמרחפת מעליהם.

מדיניות ביידן:

הפעם, לראשונה, ביידן קרא על פוטין תגר. כשרואים את גרמניה וצרפת מבינים עד כמה התפקיד של ביידן חיוני. אומרים שהפופולריות שלו יורדת, כדי לזכות בפופולריות כמו פוטין, הוא צריך או להיות פופוליסט. ביידן בחר לדבוק באמונה שלו ולא לעזוב אותה בשביל להשיג פופולריות, ולא להעלות סיסמא מהסוג של "אל-אקצא בסכנה". נתניהו הפופוליסט הוא נגד האשכנזים, ונגד הדמוקרטים, ועם עיתון "ישראל היום" שמשרת אותו. גם ארדואן מדבר נגד ישראל בשביל הפופולריות, והימנים באירופה מדברים נגד המהגרים כדי להיות פופולריים. הקפיטליזם יצר פערים כלכליים חברתיים ותרבותיים אדירים, ולכן מעמד הפועלים היום הוא ימני ותומך בפוטין. זאת למרות שהוא לא מקבל מפוטין כלום, הוא לא חוקק שום חוק לטובתו, והביא לאסון נורא במגפת הקורונה, והוא מאפיונר. זה נכון גם לגבי טראמפ, לגבי ארדואן התורכי  שהמשפחה שלו גונבת, וכמובן לגבי נתניהו שמבלה כיום בבתי משפט בגלל השחיתות שלו. הפופולריות היא ההפך ממדיניות שמשרתת את התושבים, וקשה לשמור עליה כי תמיד יש הסתייגויות שאפשר לנצל אותם.

נשיא צ'ילה הקים ממשלה עם רוב של נשים והפך את נושא האקלים לנושא הראשי, וראיינו אותו ב- CNN. הוא תומך בגרין ניו דיל, ואחרי חודשיים הפופולריות שלו ירדה. למה? לא ברור. הפופולריות של ביידן תלויה במחירי הנפט, כדי שהאמריקאים לא ישלמו עליו קצת יותר, וברור שמי ששילם פחות, לא מרוצה היום. מאחר וארה"ב מייצאת נפט נשאלת השאלה למה הוא יותר יקר? כי חברות הנפט האמריקאיות מתנגדות לביידן ומעדיפות את טראמפ, את פוטין ואת דומיהם כמו בן סלמאן. כל אלה מתנגדים לכלכלה ירוקה אלטרנטיבית, הם הפסידו כאשר מחירי הגז ירדו, והיום הם רוצים להשלים את החסר. אמנם ביידן נתן הקלות כדי לחפש נפט בשביל להתמודד עם פוטין, אבל הם בתגובה שבתו ושמים מכשולים מול ביידן. גם ההובלות הימיות, כמו של צים של עופר במצב דומה. בפלורידה החליטו שאסור לממשלה לכפות המסכה על אנשים, מה שיגרום ליותר מהגרים להיכנס לארה"ב, וביידן מאבד פופולריות. ויש מיליון נושאים שאסור לדבר עליהם היום בבתי הספר, מה שמצמצם את הזכויות הדמוקרטיות, מה שלא מונע ביקורת על ביידן.

בגלל ההתנגדות של חברות הפחם והנפט ושל השמרנים שלא רוצים לראות להט"בים, קשה לביידן לבצע את הפרוגרמה שלו. האמת היא שכל זה משני, ומה שביידן עשה באוקראינה זה המבחן האמתי שלו, הרבה יותר מביצוע ה-Build Back Better והכלכלה הירוקה. זה לא פשוט  כשגרמניה וצרפת עומדות נגדו, עם האופוזיציה של טראמפ, ועם סין שמוכנה לתמוך ברוסיה, ועוד לא דברנו על ישראל, בן סלמאן ודומיהם. ביידן לקח על עצמו משימה אדירה שהיא היסוד של קיום הדמוקרטיה, ובלעדיה אין מה לדבר על האקלים או כל נושא אחר. הוא יודע מהם סדרי העדיפויות האמתיים ומשקיע בהם את כל מה שאפשר מבלי להיגרר אחרי הפופוליזם. אמריקה נלחמת נגד פוטין בכל החזיתות מלבד לשלוח חיילים אמריקאים, ואף מדינה אחרת לא עושה את זה.

מי שקורא על תולדות פוטין והמפלגות הקומוניסטיות, מבין שהם מייצגות משטר בלתי נסבל, שאף אחד לא יכול או רוצה לחיות בו.