המתנות של טראמפ הם בעוכרינו

"לא הרשעתי את טראמפ, אבל גם לא זיכיתי אותו", סיכם החוקר המיוחד רוברט מולר את תוצאות חקירתו של הנשיא טראמפ, שנמשכה שנתיים והשתרעה על פני 400 עמודים. מולר נאלץ להבהיר את עמדתו לאחר ששר המשפטים האמריקאי ביל באר פירש את דו"ח מולר כזיכוי מוחלט של הנשיא. טראמפ עצמו ראה בדו"ח אישור למנטרה שאותה הוא מצייץ מדי יום: no collusion ,no obstruction.

אלא שהנושא ממאן לרדת מהפרק. מולר קרא לקונגרס "לטפל" בנושא בלי להזכיר את המילה המפורשת “הדחה” impeachment. בעוד שהמפלגה הרפובליקאית השולטת בסנאט מנסה לעבור לסדר היום, הקונגרס הנשלט ע"י הדמוקרטים לא מרפה מטראמפ. הדמוקרטים בטוחים שהמועמדת שלהם לנשיאות בבחירות האחרונות נפלה קרבן לקנוניה בין הצוות של טראמפ לבין רוסיה של פוטין. הם מסתמכים על תוכנו של הדו"ח המיוחד של מולר, שקבע במפורש שהמודיעין הרוסי בחש בבחירות והעדיף באופן ברור את טראמפ על פני הילרי קלינטון.

הבחישה בענייניה הפנימיים של ארה"ב וההתערבות בתוצאות הבחירות במדינה אינה מוגבלת רק למלחמת סייבר שאותה מנהלים הרוסים. היא כוללת גם את מדינות המפרץ, ערב הסעודית והאמירויות, המשמנות בפטרודולרים את מנגנון הבחירות של טראמפ בדרכים שונות ומשונות. כך נוצרת ברית מוזרה בין רוסים וסעודים, הפועלים בכל כוחם להשאיר את טראמפ בשלטון. פוטין רואה בטראמפ בן ברית במאבק להחליש את האיחוד האירופי ולפרקו, ועבור סעודיה טראמפ הוא האיש שנלחם נגד האויב המושבע שלה, איראן. טראמפ ופוטין גם תומכים בברקזיט ובמפלגות הבדלניות והלאומניות באירופה, והנסיגה של ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן הייתה ללא כל ספק מתנה רבת ערך עבור הממלכה הסעודית.

אם מדובר במתנות ובהתערבות בוטה במערכות בחירות, אי אפשר שלא להזכיר את ההתערבות העמוקה של טראמפ, ושותפו פוטין, במערכת הבחירות בישראל. המתנות שטראמפ הרעיף על ידידו בנפש נתניהו, סייעו לו לנצח במערכת הבחירות האחרונה ולבטח בזו שלאחריה. ההכרה של טראמפ בסיפוח הגולן וההבטחה של נתניהו להקים יישוב על שם טראמפ בגולן, התווספו לביקור המתוקשר של נתניהו במוסקבה ערב הבחירות, שבה הוא קבל במתנה מהרוסים את הגופה של זכריה באומל, הנעדר מאז מלחמת לבנון הראשונה ב- 1982. לכן במערכת הבחירות נתניהו, לא הפסיק לנפנף בידידותו המופלאה עם פוטין, ובהישגיו המדיניים הכבירים הודות לידידות העמוקה עם טראמפ. אפילו כשהוא נכשל כישלון צורב בהרכבת ממשלה, הוא קיבל מטראמפ מתנת ניחומים, באמצעות השליח והחתן ג'ארד קושניר שביקר בירושלים: מפה בחתימת טראמפ, כאשר חץ מופנה לגולן עם הכיתוב "נחמד", nice.

בכל מה שקשור לסעודיה ולאמירויות, המשמנות את האינטרסים הכלכליים של טראמפ ומשפחתו, הבית הלבן מנסה שלא להתערב בענייניה הפנימיים של הממלכה. רדיפת נשים, כליאתן ועינוין, הוצאות להורג למכביר כולל נער שהואשם בהמרדה כאשר היה בן 11, וגולת הכותרת, הרצח האכזרי של העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י בשגרירות הסעודית באיסטנבול – כל אלו לא מנעו מטראמפ להכריז על עסקת נשק בסכומי עתק עם סעודיה. העיסקה הזאת עומדת בניגוד מוחלט לאיסור שהטיל הקונגרס על מכירת נשק לסעודים עקב מלחמתם האכזרית בתימן. ההתנהגות הבוטה של טראמפ אינה נעצרת ביחסיו עם מנהיגים מפוקפקים כמו פוטין, מוחמד בן סלמאן וביבי נתניהו. הוא יוצא חוצץ כנגד כל מבקריו, ובעיקר העיתונות הליברלית באמריקה, כמו הניו יורק טיימס וה- CNN. בזמן שהוא מעריץ ומקדם רודנים כמו פוטין וקים ג'ונג און, הוא מאשים את העיתונות הליברלית בהפצת פייק ניוז ומאשים אותה בבגידה.

זוהי הסיבה שהעיתונות האמריקאית החליטה להוריד כפפות, ולהחזיר מלחמה נגד הברית הבלתי קדושה הכוללת את פוטין, מוחמד בן סלמאן וביבי נתניהו. הליברלים האמריקאים רואים במשטר הסעודי את האחראי האידאולוגי למתקפת מגדל התאומים בניו יורק ב-11 לספטמבר 2001. הם גם מאשימים את סעודיה כאחראית הישירה לאסון ההומניטרי בתימן, וכגורם הראשי בשמירה על המשטרים הדיקטטורים בעולם הערבי. ההתערבות הסעודית בנעשה במצרים, בלוב ובסודאן היא גלוייה לעין והעיתונות האמריקאית החופשית לא מפסיקה להתחשבן עם אותם רודנים כמו עבד אל פתאח סיסי, או הגנרל חליפה חפתר בלוב המטיל מצור על טריפולי בתאום עם טראמפ כדי להפיל את הממשלה הרשמית, והיום לא חוסכים ביקורת  מהחונטה הצבאית בסודאן המדכא ביד ברזל את התנועה הדמוקרטית שהביאה להפלתו של הרודן עומר אל בשיר.

האביב הערבי, המאבק למען דמוקרטיה במצרים, סודאן ואלג'יריה, איננו מאבק פנימי או מזימה חיצונית, אלא מאבק בין עמים הדורשים דמוקרטיה וכלכלה שוויונית לבין המשטרים החשוכים, ובראשם סעודיה, המנסים לדחוק את הקץ ולהמשיך לשלוט על פי חוקי השריעה. לאור המאבק הפנימי בארה"ב בין הימין הריאקציוני ובראשו טראמפ, לבין הכוחות הליברליים והדמוקרטיים, ברור שכל נצחון של הדמוקרטיה בעולם הערבי יהווה מכה אנושה לסעודיה ולטראמפ. ללא ספק, התנועה הדמוקרטית בארה"ב, מתמודדת עם התערבות חיצונית של רוסיה וסעודיה, השואפות להרוס את הדמוקרטיה האמריקאית עצמה.

לפנינו מלחמת הישרדות בין המחנה הדמוקרטי כשמולו כוחות אופל ימניים וריאקציוניים.  במלחמה הזאת נתניהו לא נשאר פסיבי ובחר צד. למשל, הנאום שלו ב-2015, בפני הקונגרס, שהיה בשליטה רפובליקאית בתקופת הנשיאות של אובמה, היה דוגמא להתערבות בוטה בענייניה הפנימיים של ארה"ב ובעזרת פוטין והסעודים השיגה את מטרתה. נתניהו וידידו טראמפ מרגישים נרדפים ע"י העיתונות ומערכת המשפט, ולכן טראמפ יעשה את כל שביכולתו כדי שנתניהו ייבחר שוב. האמת היא שהוא לא צריך לעשות הרבה, כי שלא כמו בארה"ב, אין לביבי אופוזיציה אמיתית. האופוזיציה הליברלית בישראל אוהבת לתקוף את ביבי על השחיתות שלו, על התקפותיו על בית משפט העליון, על החיזור שלו אחרי הדתיים ושנאתו לערבים, אבל כאשר זה מגיע לביקורת על טראמפ היא ממלאת פיה מים.

איך אפשר להתנגד למתנות כמו העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, לסיפוח הגולן, או להפסקת התמיכה ברשות הפלסטינית ובסוכנות הפליטים של האו"ם? איך אפשר להתנגד לברית האסטרטגית עם המשטר המצרי והממלכה הסעודית, אותו ציר סוני ידידותי, שרואה באיראן סכנה אסטרטגית, ובישראל בן ברית בסיסי במלחמתו נגד המשטר האיראני? ככל הנראה, מה שרע לעמים באמריקה, במצרים, בסעודיה ובסודן דווקא טוב לישראל. האופוזיציה בישראל מדברת גבוהה גבוהה על שמירת על שלטון החוק והגנת הדמוקרטיה, אבל שולחת לעזאזל את לוחמי הדמוקרטיה האמריקאית, הרוסית, הסעודית או המצרית. כך נשארה האופוזיציה הישראלית חסרת חוט השדרה ללא בני ברית אמיתיים, ושאיפותיה הצטמצמו להחלפת נתניהו כדי להמשיך ולבצע את מדיניותו "המוצלחת".

אי אפשר לסיים את המאמר הזה מבלי להזכיר את הצהרתו של השגריר דיוויד פרידמן לניו יורק טיימס, שלישראל יש זכות לספח חלקים מהגדה המערבית. זאת לא עוד פליטת פה דיפלומטית, אלא חלק מעיסקת המאה של טראמפ , המבוצעת בפועל עוד טרם נודעו פרטיה, וספק אם אי פעם יפורסמו. לקבל את טראמפ הוא לקבל סיפוח של "חלקים מהגדה המערבית", עפ"י הנחתו שתכנית שתי המדינות הפסיקה להתקיים. כך יכולה האופוזיציה בישראל להמשיך לקשקש עצמה לדעת בנושא דת ומדינה, שלטון החוק וערכים ליבראליים, בעוד שממש מתחת לאפה מתגבש משטר אפרטהייד בגדה מערבית. לסיום נוכל רק לעשות פרפראזה על מילותיה של ראשת הקונגרס מטעם הדמוקרטים ננסי פלוסי "שאלוהים יעזור לישראל"  – על משקל "שאלוהים יעזור לנשיא".