חוק הכיבוש, ביקור ביידן והמלחמה בין הדמוקרטיה והדיקטטורה – סקירה פוליטית 6.6.22

המשבר הממשלתי החדש:

המשבר הממשלתי הנוכחי פרץ בעקבות הצורך להצביע על הארכת תקנות ההגנה לשעת חירום, שמחיל את החוק הישראלי על מתנחלים יהודים בשטחים הכבושים, לעוד חמש שנים. התקנות האלו קיימות מאז היום הראשון של הכיבוש ביוני 1967, ומאז הן מחודשות כל 5 שנים, כאירוע חד פעמי. רוב האנשים לא מודעים לתקנות האלה, כאשר כל הממשלות הקודמות, מהעבודה ועד לליכוד וקדימה חידשו אותו באופן אוטומטי ללא דיון, כמין צעד מובן מאליו. תמיד היה רוב מוחלט מהקואליציה והאופוזיציה כאחד להעביר אותן, כי הייתה עליהם הסכמה מקיר לקיר. המטרה היתה לתת כיסוי חוקי למתנחלים שמקבלים את כל הזכויות של אזרחים ישראלים, בלי קשר לחוק הצבאי השולט בשטחים הכבושים. כך נוצר מצב שהפריד בין הפלסטינים לבין הישראלים, כאשר כל צד כפוף לחוקים משלו. בשטח נוצרה הפרדה חוקית מוחלטת בין יהודים ופלסטינים שחיים באותו שטח גיאוגרפי, ובמילים אחרות – נוצר סוג של אפרטהייד.

כל הממשלות הקודמות על מפלגותיהם תמכו במפעל ההתנחלות, והיו מחויבות לתת למתנחלים זכויות, בין אם בגושי ההתנחלות המוסכמים, או בהתנחלויות הבלתי מוסכמות שהיה ויכוח אם צריך לפנות אותם או לא. היום המצב הגיע למבוי סתום, כי לראשונה האופוזיציה של הליכוד לא תצביע בעד חידוש התקנות האלה. היא לא מכירה בממשלה שאין לה רוב, ומטרתה העיקרית היא להפיל אותה ולהגיע לבחירות חדשות. הבעיה הפעם נובעת מכך, שלראשונה בהיסטוריה של ישראל הקואליציה כוללת ערבים – את התנועה האסלאמית, ואת מרצ. בעבר, כשמרצ הייתה חברת בממשלה היא נהגה להצביע בעד חידוש החוק, כי זאת הייתה תמיד הארכה חד פעמית זמנית כביכול, עד לפתרון הבעיה הפלסטינית. אולם הממשלה הנוכחית החליטה לראשונה אחרי יותר מ- 50 שנות כיבוש שאין שום פתרון לבעיה הפלסטינית, והארכת התקנות היא הסדר קבוע ולא זמני, כאשר רוב חברי הכנסת חוץ מהרשימה המשותפת, מסכימים שאין פתרון לבעיה הפלסטינית.

לכן ההצבעה הנוכחית היא כפיה של אפרטהייד על השטחים הכבושים כפתרון הסופי של הבעיה הפלסטינית. זוהי הסיבה שרע"ם וחלק ממרצ מתנדנדים כאשר הם צריכים לכפות את האפרטהייד על הפלסטינים, ולהנציח את הכיבוש. העיקרון שהממשלה קמה עליו היה שהבעיה הפלסטינית לא רלבנטית היום, ואין לה פתרון מסיבות רבות, כולל מצב הרשות הפלסטינית, חמאס וכו', ולכן אפשר לדחות את הפתרון לעתיד הבלתי נראה לעין. הימין הפשיסטי בישראל שרוצה לפגוע בדמוקרטיה הישראלית, כולל בבתי המשפט ושלטון החוק, מעוניין לזעזע את המצב עם שלל חוקים גזעניים, כמו חוק האזרחות, וחזרת נתניהו לשלטון למרות שהוא נאשם. נגדו, הקואליציה רוצה להחזיק ממשלה שמשחקת לפי חוקי הדמוקרטיה, ותומכת בזכויות מיעוטים ובזכויות האזרח, וליצור הסכמה דמוקרטית חדשה, שלא כוללת את השטחים הכבושים.

העלמות השמאל והליברלים:

הכיבוש עמד פעם בלב הוויכוח בין הימין לשמאל הישראלי, בין תומכי ארץ ישראל השלמה מול תומכי שתי מדינות לשתי עמים. אבל כדי לאחד בין ימין ושמאל במסגרת הסכמה בין מנסור עבאס לבין נפתלי בנט, הקו המפריד חדל להיות בין תומכי למתנגדי הכיבוש, אלא בין הפופוליזם האנטי דמוקרטי של נתניהו מול גישה התומכת בליברליזם ודמוקרטיה בתוך גבולות 67. מדובר בבחירה בין בן גביר, סמוטריץ' ונתניהו מול בנט, לפיד ועבאס, כאשר הכיבוש נשאר מחוץ לדיון, והופך לשולי בצורה מלאכותית. אלא שהכיבוש לא נעלם, והוא חזר וכפה את עצמו על החברה הישראלית בזמן האחרון. הכיבוש מוליד סדרה של פעולות טרור פלסטיניות בערים ישראליות סביב אל-אקצא ושיח' ג'ראח, וישראל מגיבה לו בפעילות נקם בג'נין ומקומות אחרים. הבעיה הפלסטינית כפתה את עצמה על הזירה, וזה הרגע שבו הקואליציה צריכה לאשר מחדש את הארכת תקנות ההגנה לשעת חירום, שמנציחות את הכיבוש הגזעני.

כדי להגן על הקואליציה מפני הפופוליזם המסוכן של נתניהו, התנועה האסלאמית ומרצ צריכות להצביע בעד הארכת התקנות, אבל ברור שבמצב הנוכחי קשה להם להעביר את ההחלטה כמו שהיא עברה במשך חמשים שנה. הדיבורים על התעלמות מהבעיה הפלסטינית כי אין אם מי לדבר, או כי אפשר ליצור סטטוס קוו חדש עם הפלסטינים באמצעים כלכליים, ושזה לא כל כך בעייתי אלא לא יותר מקוץ בישבן – כל זה חושף את ערוות הקואליציה ומפוצץ את הקואליציה. בלי קשר לשאלה אם הממשלה הנוכחית תחזיק מעמד או לא, ברור שהבעיה הפלסטינית, הכיבוש והאפרטהייד בשטחים הוא נושא עקרוני שאף ממשלה לא יכולה להתעלם ממנו, והוא חוזר ומכה בה כמו בומרנג. בניגוד למה שרבים חושבים, הזמן לא פועל לטובת ישראל עם הכיבוש, הוא פועל נגד ישראל ונגד כל מי שרוצה לחיות בחברת דמוקרטית.

הוויתור מול הימין כי הבעיה הפלסטינית נעלמה ואפשר לחיות עם הכיבוש, מתעלם מהרג והתעללות יומיומיים בפלסטינים, כולל בנערים ונערות. המצב הזה מחזק את הימין הקיצוני, כאשר בן גביר וסמוטריץ' שהיו דמויות שוליים הופכים לפופולריים. הימין משתולל ומעלה רעיונות קיצוניים, למשל שאסור להניף דגל פלסטיני באוניברסיטאות ישראליות, שלילת אזרחות ממי שפגע בישראלים, תמיכה בעונש מוות – וכל זה תוצאה של התעלמות מהכיבוש. השמאל נסוג מיום ליום, והפשיזם מתקדם. מי שחשב שאפשר לבנות אלטרנטיבה לפשיזם תוך כדי התעלמות מהכיבוש טעה טעות חמורה, ויצר אשליה כאילו החברה הישראלית יכולה לחיות ולשגשג לנצח עם פלסטינים שהיא מחזיקה חסרי זכויות ומעמד.

ביקור ביידן במזה"ת:                                                                                                                

 כדי לראות את התמונה במבט יותר רחב, צריך להבין את נושא ביקור ביידן בישראל. הביקור נבע בעיקר מהצורך למנוע את חזרת נתניהו לישראל ויחד אתו של טראמפ בארה"ב, ששניהם מאיימים על המשטר הדמוקרטי. אבל האמריקאים מתקשים לבקר בישראל עם ממשלה חלשה ומפולגת, ובו בזמן לבקר גם את הרשות הפלסטינית ואת אבו מאזן. הבעיה היא שאין לביידן מה להציע לאבו מאזן: לא את הפתיחה מחדש של הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים, שבנט לא מסוגל לקבל במצבו הנוכחי; לא לפתוח מחדש את משרד אש"ף בוושינגטון שטראמפ סגר; לא לחדש את המו"מ להקמת שתי מדינות; לא להביא לשחרור עצורים שהוחלט עליו; ולא להפסיק את ההתערבות הישראלית הבוטה בשטחי A כמו בג'נין כאילו הרשות הפלסטינית לא קיימת. מאחר וביידן לא יכול להבטיח אף אחד מכל הדברים האלה, הביקור הזה יהיה מלא במוקשים, והפסדו יעלה על תועלתו.

מעבר לזה, הביקור בישראל נדחה כי האמריקאים מתכננים ביקור יותר נרחב, כאשר הנושא המרכזי הוא לא ישראל אלא היחס לפוטין, שבו ישראל מסרבת לקחת צד. גם בנושא טראמפ מול ביידן, ישראל לא מתלהבת מהפרוגרמה הכלכלית, החברתית והאקלימית ם של ביידן, משום שממשלת השינוי לא רוצה לעשות שום שינוי בשום נושא. לביידן אין שום רווח מביקור כזה אצל אדם שלא לוקח עמדה בשאלות החיוניות. הנושא האסטרטגי הוא ביקור בסעודיה, שמהווה את המפתח לעליית מחירי הנפט ושל האינפלציה, שמאיימים על המשטר הדמוקרטי ופוגעים במעמדו של ביידן.

יש גם כשל בשרשרת ההספקה וכשלים לוגיסטיים הגורמים למחסור בסחורות, מה שגרום לעוד התייקרויות, בעקר בגלל מדיניות הקורונה בסין והתפתחויות בינלאומיות שלא קשורות למדיניות של ביידן. בנוגע לסין, ביידן לא יכול לעשות הרבה, אבל בנוגע לנפט, הוא רוצה לפנות לסעודיה, שנהנית מסיוע מסחרי וצבאי אמריקאי חשוב. יש לביידן אפשרות ללחוץ על סעודיה שתתחיל לייצר כמויות יותר גדולות של נפט כדי להוריד את מחירי הנפט בארה”ב ואצל בני בריתה האירופיות. האמברגו על הנפט הרוסי, גורם לעליית מחירי הנפט, כאשר בישראל ליטר כבר עולה כ-8 ש'. לכן הביקור בסעודיה מאוד משמעותי.

הבעיה היא שבשנת 2019 ביידן הצהיר שסעודיה היא מדינה מנודה. זאת לא רק בעקבות רצח העיתונאי חשוקגי', אלא חשיפת מסמכים סודיים שנוגעים להתקפה על בניין התאומים בספטמבר 2001, 9/11, שמראים על מעורבות סעודיה במתקפת אל-קאעידה בניו יורק. הביקור הראשון של טראמפ לאחר שעלה לשלטון היה בסעודיה, כשהוא מעלים עין מפגיעתה בזכויות האדם, וסעודיה מצדה כרתה ברית עם טראמפ ועם שאר מתנגדי הדמוקרטיה. היא כרתה ברית עם רוסיה ועם הסינים, וצרפה את הרוסים לארגון יצרניות הנפט אופ"ק OPEC, שכלל עד אז רק את מדינות העולם השלישי. עם פרוץ המלחמה באוקראינה ועליית מחירי הנפט, ארה”ב חפשה תשובות לתלות האירופית ברוסים, והיא מעוניינת לשכנע את סעודיה לנתק את הקשרים עם רוסיה. גם חברות הנפט האמריקאיות מעוניינות בעליית מחירי הנפט אחרי שהפסידו את כל רווחיהן בתקופת הקורונה, והן מתנגדות לדרישת ביידן להוריד את מחירי הנפט. לפני מספר ימים שר החוץ הרוסי נסע לסעודיה, ונהנה מקבלת פנים מפוארת.

סעודיה טוענת שעלית המחירים אינה בעיה שלה, ושאין לה עמדה בייחס לביידן, אבל ברור שהיא תומכת בטראמפ ומתנגדת לביידן. אתמול פרסמנו עמדה סעודית רשמית של סמיר עטאללה בעיתון שרק אל-אווסט  שתקף את ביידן בצורה גלויה, ורומז שהוא אישיות בלתי רצויה בסעודיה. אמנם בנט היה מקבל אותו בברכה, אבל הסעודים בכלל לא רוצים אותו. גם בארה"ב יש ביקורות על ביידן מהצד הדמוקרטי בנוגע לביקור בסעודיה. הרבה משפחות שכולות מהפיגוע ב- 9/11 לא סולחות לסעודים, לאחר שהתברר שהם היו מעורבים בצורה יסודית במתקפה. כך הביקורות על ביידן באות מהשמאל ומהימין. אין ספק שאם הוא יבקר שם ללא תוצאות, זה יהיה כישלון פוליטי אדיר מול מחמד בן סלמאן, שהוא אישיות בלתי רצויה בארה"ב.

המלחמה בין הדמוקרטיה לדיקטטורה:

המלחמה באוקראינה, משבר האנרגיה, האינפלציה שמאיימת על המשטר הדמוקרטי במערב ובחזרת הפשיסטים הפופוליסטים – כל זה נובע מתהליך היסטורי. במשך שנים ארוכות המדינות הדמוקרטיות ובראשן ארה”ב ובנות בריתה באירופה, היו מוכנות להעלים עין מפשעי משטרים רודנים כל עוד הם נהנו מהמחירים הזולים של סחורותיהם. האנרגיה של הנפט נמצאת בין פוטין, סעודיה וונצואלה, שכולן מדינות מושחתות ורודניות. ייצור הסחורות כולו נמצא בסין, והמערב נהנה מהסחורות הזולות למרות האופי הרודני של המשטר הסיני, כי זה לא נגע לו. התוצאה היתה שמעמד הפועלים האמריקאי נזרק לשוליים כי הוא לא יכול היה להתחרות במעמד הפועלים הסיני הזול, השירותים הממשלתיים לעניים הלכו והצטמצמו כי הממשלות היו עניות, והמרוויח הגדול מכך היה טראמפ שניצל את כעסו של מעמד הביניים המרושש. כולם קבלו את זה כמצב טבעי, כולל גוגל, אלון מאסק ושאר חברות הענק אשר עשו רווחים עצומים ולא שלמו כלל מיסים על רווחיהם. זה הרס את הדמוקרטיה האמריקאית בתוך ביתה.

ההתעלמות מהפשעים של פוטין בסוריה, בחצי האי קרים, ובסיפוח אזורים באוקראינה לרוסיה תמורת נפט וגז זולים עבור גרמניה ומדינות אירופה, כל אלה דחפו את פוטין לפלוש לאוקראינה. המצב קשה, כי המשטר הדמוקרטי איבד את השליטה על הכלכלה, אין לו יצור וגם לא אנרגיה. בנוסף, המעבר מאנרגיה של מאובנים לאנרגיה מתחדשת כאלטרנטיבה למשטרי הדיכוי שיש להם נפט, הוא דבר שלוקח זמן. לגבי סין, בניה מחדש של התשתיות התעשייתיות החדשות וניתוק הקשר עם הסינים, התחיל בתקופת הקורונה כאשר הסינים לא גילו לעולם את הסכנה בזמן ולא היו שקופים. בינתיים הסינים התחילו במדיניות של אפס קורונה, ועקב הסגרים הפסיקו לגמרי את היצור, מה שפגע בכלכלות העולם. התפשטות הקורונה בסין כיום, גרמה לסגירת ערים שלמות כמו שנחאי עם 25 מיליון בני אדם למשך 3 חודשים, כל הייצור נפסק, ומחירי הסחורות רק עולים. המשטר הסיני יצר חיסון בלתי מוצלח, ולא מוכן לקבל את החיסון של פייזר שמבוסס על mRNA כי הוא מיוצר במערב, והסינים רוצים להוכיח שהם יודעים לייצר יותר טוב. כך הקורונה מתפשטת אצל אוכלוסייה שנותרה למעשה בלי חיסון.

במלחמה בין הדמוקרטיה לדיקטטורה, צריך להבין שלדיקטטורה יש כוח כי האמריקאים נקטו במשך שנים בעמדה קצרת רואי. אמנם סעודיה עמדה מאחורי ההתקפה על התאומים, אבל ארה”ב תקפה דווקא את סדאם חוסיין, מה שיצר אסון במזרח התיכון כולו, ובסופו של דבר העלה את טראמפ. גם גרמניה משלמת מחיר גבוה על הברית שלה עם הרוסים בנוגע לאנרגיה. העולם היום מודע לסכנות אחרי שעמדנו על סף חיסול הדמוקרטיה האמריקאית באמצעות טראמפ והרוסים. הכול התגלה, המערכה ממשיכה, והאמריקאים מנסים לבנות הכול מחדש. התשובה לפוטין ולסעודיה היא אנרגיה מתחדשת, לא רק כדי להביס את משטרי הרודנות אלא כדי להציל את כדור הארץ. ביידן גם בונה מחדש את תשתית היצור בארה”ב על בסיס זכויות עובדים ומדינת רווחה. דמוקרטיה היא לא רק מתן זכות בחירה, אלא גם מדיניות חברתית כלכלית מכילה במדינת רווחה. אנו רואים את כל המכשולים שעומדים בפני ביידן, אבל ברור לנו שאין דו קיום עם עריצות, כי היא מאיימת על הדמוקרטיה.

לסיכום, זה בדיוק המחיר שהשמאל הישראלי משלם על השלמתו עם משטר הכיבוש. צריך לערוך חשבון נפש חדש על הכול, לשנות את סדר העדיפויות, לעשות שינוי שורשי ולהתנגד למשטרי עריצות. זה ייקח זמן אבל תיווצר מודעות חדשה. זה יקרה גם בישראל נוכח השינויים בעולם וקיומה של הבעיה הפלסטינית. אנשים יצטרכו להבין שצריך לשנות את אורח החיים של חמישים השנה האחרונות כדי למנוע את עליית הפשיסטים לשלטון, ושהמצב בשטחים הכבושים ישתקף בסופו של דבר בישראל. מי שימנע מהפלסטינים את הזכויות, ישלם בעצמו באבדן זכויות האדם שלו. כמו שהדמוקרטיה משלמת מחיר על קבלת העריצות האוטוקרטית, כך בישראל משלמים את המחיר על קבלת הכיבוש כמו שהוא.