חייבת להיות מפלגה שלישית שתציג אלטרנטיבה שתאפשר לנו לחיות באופן שווה לישראלים

מחשבות של עובד פלסטיני בעקבות המלחמה. ראיין ותרגם מערבית: אסף אדיב. שיחת הטלפון ממוסא, (שם בדוי), שהגיעה כמה שעות אחרי ההודעה על הפסקת האש, לא הפתיעה אותי. כבר הרבה שנים […]
מחשבות של עובד פלסטיני בעקבות המלחמה.

ראיין ותרגם מערבית: אסף אדיב.

שיחת הטלפון ממוסא, (שם בדוי), שהגיעה כמה שעות אחרי ההודעה על הפסקת האש, לא הפתיעה אותי. כבר הרבה שנים שאני ומוסא מחליפים דעות על המצב, ואני מכיר היטב את הקול הייחודי והאמיץ שלו. מוסא דיבר בשטף ללא הפסקה. ניכר היה שהוא מדבר מדם ליבו.

מוסא מתעורר כל בוקר בשעה 2.00, הרבה לפני זריחת השמש. מכין את הצידה לדרך ויוצא למקום עבודתו. הוא ועוד 150 אלף מחבריו יעברו בדרכם מחסומים, השפלות ומכשולים בלתי מתוכננים, וזה עוד לפני שיתחילו לעבוד בשעה 7.00 בבוקר. עובדים אלה, שהכנסתם מהווה מרכיב חשוב ביותר של הכלכלה הפלסטינית, ממלאים תפקיד חיוני גם עבור הכלכלה הישראלית.

מוסא מכיר היטב את ישראל. כבר 15 שנה הוא עובד אצל מעסיקים ישראלים ומדי יום הוא נפגש עם המציאות הישראלית. בתום יום עבודתו הוא חוזר לצד הפלסטיני ולמציאות העגומה שבה הוא חי עם משפחתו. כמי שחש על בשרו, יום יום במחסומים, את הכיבוש הישראלי, מקבלים דבריו של מוסא משנה תוקף. להלן עיקרי הדברים שאמר בשיחתנו האחרונה:

"השבאב אומרים שחמאס עשה מה ששום מדינה ערבית לא העיזה לעשות. אתמול במסגד אלאקצא, אחרי הדרשה של יום שישי שנתן המופתי של הרשות, שלא הזכיר בכלל את המלחמה, התחילה ממש התקוממות נגדו – אנשים קראו לו ולאבו מאזן – בוגדים!"

"אני חושב שהתמיכה הזאת בחמאס היא תוצאה של חוסר ברירה והעדר אלטרנטיבה. אם היה גורם רציני שמציע לבנות מדינה משותפת של ישראלים ופלסטינים, והיה מאפשר לצעירים הפלסטינים לחיות, לנסוע, לראות את העולם שמחוץ לחומות, הם היו בוחרים בזה. קצת לפני הקורונה ישראל אפשרה לפלסטינים מהגדה להגיע לתל אביב ונתניה. הרבה צעירים ספרו לי שהם התפלאו לראות את הישראלים מתייחסים אליהם באופן רגיל ואנושי. הצעירים אצלנו לא יודעים מה זה חיים, מה זה חוף ים, מה זה רכבת. כולם כאן חולמים על אירופה, אבל בשבילנו ישראל זה אירופה."

"צריך למצוא פתרון שיאפשר לנו לחיות באופן שווה לישראלים. מחמוד עבאס והרשות הם חבורה של מושחתים. הם רואים בתיאום עם ישראל דבר קדוש. ידוע שהם מדברים בשתי שפות. מצד אחד מדברים על פלסטין, ומצד שני, בזמן המלחמה, הם שתקו. רק עכשיו כשמצרים הודיעה שהיא תיתן חצי מיליארד דולר לשיקום הרצועה, הם הודיעו שידרשו שהכסף יעבור דרכם."

"מה שאני אומר לך זו דעה של רבים, אבל אף אחד לא מעיז להגיד שהפתרון זה ביחד עם ישראל. אם אני אגיד או אכתוב את זה יגידו עלי בוגד. כל הפועלים מבינים שזה הכיוון הנכון, אבל אנחנו צריכים שהמשכילים, אלה שיש להם השפעה וקול, יתמכו בזה.

"העם הולך עם חמאס כי הם מבינים שהרשות לא עושה כלום. חמאס מתפאר שהוא קורא תגר על ישראל ויורה טילים. אבל את הבתים שנהרסו בשנת 2014, הוא לא שיקם עד היום. שני הצדדים – גם רמאללה וגם עזה – בונים את עצמם מהסכסוך שמתמשך עד אין סוף. צריך להיות כוח שיבוא במקום הרשות ובמקום חמאס.

"בעזה, אנשים בלי עבודה ובלי עתיד, ולא יכולים לצאת, והכוח היחידי שיש לו אפשרות להעסיק אותם הוא המיליציות של חמאס או הג'יהאד, ברור שצעירים יצטרפו אליהם. ככל שהצעירים אצלנו יעמדו בפני מצב של קיר חסום בלי עתיד ובלי עבודה, ובלי אפשרות לנסוע ולחיות, התמיכה בחמאס ובג'יהאד תגבר.

"בגדה המערבית המצב שונה – כאן יש לנו אפשרות עבודה בישראל – אנשים רואים את הפקידים של הרשות הפלסטינית שמרויחים 2,000 ש"ח בחודש ואז כל אחד אומר לעצמו, עדיף לי את הקשיים של המחסומים, ולא להיות תלוי ברשות הזאת. לזה תוסיף את התעודות של VIP שיש לפקידי הרשות, שמאפשרים להם לנוע בחופשיות. הם מדברים על שחרור יפו ועכו וחיפה, אבל נהנים מהשיטה הקיימת ומשאירים אותנו סגורים.

"אני חושב שצריך להפוך את המשוואה. לחיות בשוויון. כמו שחיים בארה"ב – כולם יחד שחורים ולבנים. כך צריך להיות כאן. אנחנו לא צריכים מדינה כמו ירדן או לבנון. מדינות שלא מתפקדות. העם רוצה דמוקרטיה וחופש. אנשים שואלים לאן כל זה מוביל. גם הישראלים צריכים להבין שאי אפשר לסגור אותנו ולצפות לשקט. חייבת להיות מפלגה שלישית שתציג אלטרנטיבה חדשה. אני יודע שכבר היום יש הרבה מאד פרוייקטים כלכליים משותפים לישראלים ופלסטינים שעובדים יחד. ישראל היה מדינה חזקה יש לה טכנולוגיה וכלכלה. אנחנו צריכים להבין את המצב וליצור קשר עם ישראלים.

+++++

קולו של הרוב הדומם

יעקב בן אפרת

הדברים של מוסא, המובאים כאן כלשונם, מבטאים דעה רווחת בקרב החברה הפלסטינית, גם בגדה המערבית וגם בעזה. אלא שהקול הזה לא נשמע, ואין לו כיום שום מעמד. השיח השולט ברחוב זה לצערנו הוא זה של השכבה המובילה של פעילים ואינטלקטואלים שחוגגים את האחדות בין הגדה המערבית וערביי 48 בתמיכה ב"נצחון" ההתנגדות של חמאס והג'יהאד. שיח זה מדלג מעל הצורך להתמודד עם המצב בשטח, שבו שולטים הרשות הפלסטינית וחמאס מצד אחד, והימין הישראלי מצד שני.

למרות הביקורת שלו על ההנהגה הפלסטינית, מוסא אינו נגרר אחרי אלו שיחד עם קריאתם למדינה פלסטינית אחת ושלילת שתי המדינות מוחקים מהמשוואה, בלי כל מחשבה, את קיומם של 7 מיליון ישראלים. מוסא מסביר, שלא די בסיסמא של מדינה אחת מהנהר עד הים. כדי שזאת תתגשם צריך את המעורבות של הישראלים. מוסא, כבר אמרנו, מכיר את שני הצדדים ומנסה להסתכל על המציאות בעיניים אובייקטיביות.

מחיקת החברה הישראלית והתעלמות מהניגודים הפנימיים שקיימים בתוך ישראל משחקת לטובת הימין הישראלי מצד אחד, ולטובת הזרם האסלאמי שמתנגד לדמוקרטיה ופועל נגדה מתוך תפיסה אידאולוגית. העם הפלסטיני זקוק לפרוגרמה פוליטית חדשה, שתתבסס על קריאה נכונה של המציאות. פרוגרמה כזו חייבת להיות מופנית גם לציבור הישראלי הדמוקרטי שעומד נגד הימין ומדיניותו.

הדברים עליהם מדבר מוסא מחזקים את הדעה שהדרך היחידה לשים קץ לכיבוש היא בבניית מדינה דמוקרטית, שבה יחיו פלסטינים וישראלים בשוויון. עמדה זו מקבלת רוח גבית מהגוש הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית האמריקאית, שתמך במאבק של השחורים לשוויון מלא, וקורא היום לתמוך בזכויות הפלסטינים ולסיים את הכיבוש ברוח הסיסמא "חיי הפלסטינים שווים".

 

Avatar

אודות אסף אדיב