היה בום – אדם מספר, בום בום בום – זה עשה. פחדת? לא, רק אבא פחד. מה זה היה? מה אבא אמר? אולי שריפה. אולי שריפה. ואולי בא סמי הכבאי. איך לעזאזל משקרים לילדים?
יצאנו לגינה השכונתית, מלא קטנטנים בני 4-7 נגשו: שמעת את הבום אתמול!? היו טילים! היתה אזעקה! יש מלחמה! הערבים יגנו עלינו! השוטרים יגנו עלינו! דודה שלי תמאם בעזה, ראינו בטלוויזיה שמפציצים שם! מה פתאום? לא פחדנו! היה מפחיד! למבוגרים אני מנסה להסביר, לקטנים איני מוצאת מילים.
בקפה ביפת ישבנו שלישיה, פתאום אזעקה. היהודים מהרו לאזור המדרגות. הערבים שישבו בחוץ נותרו בחוץ ליהנות מהקפה, להתענג על תקווה מהולה ביאוש – שיחרב הכל, לעזאזל!
במדרגות אשה מבוגרת אחת, מראה לאדם ציורים באייפון, האזעקה חולפת, יירטו את הטיל. הקפה נהיה פושר. את במקרה אומנית? כן. לנו יש את תערוכת "לחם ושושנים". של "מען"? כן. אני מכירה ומשתתפת.
את הבניה האיטית, לא תמיד רואים. לעומת זאת ההרס הוא הרבה יותר דרמטי ומרשים.
כתיבת תגובה