מפלגת דעם והבחירות לכנסת ה-20
הוועד המרכזי של מפלגת דעם מתכנס הפעם ערב מערכת בחירות חדשה, לאור התפרקותה המוקדמת של ממשלת נתניהו השלישית. מסמך זה דן ברקע להתפרקות הממשלה, בכוחות הפוליטיים המקומיים והאזוריים שהובילו למשבר שבו נמצאים החברות הישראלית והערבית ואף האזור כולו, וכן בנסיבות להחלטתנו שלא להתמודד הפעם בבחירות.
על אף שכלפי חוץ מתמקדות המפלגות הפוליטיות המתמודדות בבחירות בשאלות חברתיות כמו יוקר המחיה ובעיית הדיור, לא יכול להיות ספק שבפועל הדבר שמוטט את ממשלת נתניהו הוא הוואקום הפוליטי שנוצר בעקבות פיצוץ השיחות עם הפלסטינים, והחתירה לשנות את הסטטוס קוו בתוך ישראל בין האוכלוסיות היהודית והערבית, באופן המובהק ביותר – עם "חוק הלאום" המדיר מזכויותיהם כעשרים אחוז מהאוכלוסייה.
כך נראה לכאורה שמטרת הכוחות הדמוקרטיים ברחוב היהודי והערבי היא להביס את הימין ולמנוע את עלייתו המחודשת לשלטון; להרכיב ממשלה חלופית שתאמץ קו של פתרון צודק לבעיה הפלסטינית תוך חיסול הכיבוש וההתנחלויות; ולהקים משטר דמוקרטי שישרת את כל האזרחים ללא אפליה על בסיס לאומי או דתי. אולם במציאות מתגלה כיוון שונה לחלוטין, המחזק את הימין ומבטיח לו את השגת המטרות הגזעניות והמסוכנות שלו: מפלגת העבודה, הרואה בעצמה מפלגת שלטון ומגדירה את עצמה כ"מחנה הציוני", למעשה הוציאה מחוץ למחנה את הציבור הערבי כשותף לגיטימי לשלטון. המפלגות הערביות, מצדן, מדירות את עצמן מהאתגר של בניית מסגרת פוליטית יהודית-ערבית למלחמה בכיבוש, בגזענות ובימין הישראלי. מתוך היענות ל"רצון העם", כלשונן, הוקמה רשימה ערבית מאוחדת אשר משעתקת ומעמיקה את מגמת ההפרדה בין יהודים לערבים למסדרונות הכנסת. התוצאה של תהליך מעין זה יכולה להיות רק המשך חיזוקו של הימין.
כהרגלן, גם במערכת הבחירות הזו נמנעות המפלגות המתמודדות מלגעת בשאלות הפוליטיות הבוערות העומדות לפתחה של החברה הישראלית: יחסי אזרחי ישראל היהודים והערבים והמבוי הסתום בסכסוך הישראלי-פלסטיני. המדיניות הנוכחית של הימין כורכת במכוון את שני העניינים הללו זה בזה: את הבעיה הפלסטינית היא שואפת באופן מוצהר לחסל על ידי ביטול הסכמי אוסלו וכפייה חד צדדית של אוטונומיה פלסטינית; לגבי מעמדם של אזרחי המדינה הערבים, מטרתה לתת מעמד חוקי רשמי לפרקטיקות האפליה וההדרה הגזענית אשר בלאו הכי התקיימו עד עכשיו תוך קריצת עין.
הפילוג הפלסטיני: הנכס הכי חשוב של הימין
התחזקות הימין הישראלי, ובראשה התחזקות מפלגת המתנחלים "הבית היהודי", היא במידה רבה תוצאה ישירה של הפילוג והחולשה בצד הפלסטיני: המסרים הסותרים שמגיעים מהארגונים הפוליטיים הנאבקים זה בזה על השלטון בפלסטין מהווים משקל מכריע בסחף של הציבור היהודי ימינה. הרשות הפלסטינית, המכירה בישראל, דורשת לסיים את הכיבוש אך מצד שני מקפידה על שיתוף פעולה בטחוני עקבי והדוק עם כוחות הביטחון הישראלים כנגד האופוזיציה הפנימית שמציב חמאס. לעומתה חמאס, שאינו מכיר בישראל ואינו מציג פתרון פוליטי לסכסוך, בוחר בדרך ההתנגדות האלימה הכוללת שיגור רקטות אל עבר אוכלוסייה אזרחית כאמצעי במאבק נגד המצור שתחתיו הוא נתון. הרפיסות של הרשות הפלסטינית מול הקיצוניות של חמאס מקנות אמינות לטענת הימין שאסור
כתיבת תגובה