ישיבת הוועד המרכזי – ינואר 2015

כתופעה שאינה נוגעת לחברה הערבית. למעשה המחאה איימה על סדר היום שמפלגות אלו הכתיבו לציבור הערבי, שהתאפיין ביאוש מהאפשרות לגרום לשינוי בחברה הערבית או הישראלית. אין זה מקרה שגם תגובתן לאביב הערבי היתה פושרת.

כך, למרות שכמה ממנהיגי המחאה הצטרפו למפלגת העבודה, המרוויחות העיקריות מן המחאה היו "יש עתיד" של יאיר לפיד ומפלגת המתנחלים "הבית היהודי" של נפתלי בנט. התוצאה של תנועת המחאה, שללא ספק זעזעה את הזירה הפוליטית בישראל, היתה הרכבת ממשלה ימנית יותר מקודמותיה.

חרף התמיכה הציבורית הרחבה שהוענקה למפלגת דעם במהלך מערכת הבחירות, אשר התבטאה גם דרך פעילים רבים שהצטרפו למפלגה, בבחירות עצמן זכתה המפלגה בקולות מועטים. ניכר כי גם תחת התנאים המיוחדים שהותירה אחריה תנועת המחאה, הגבול המפריד בין מפלגה יהודית-ערבית אינטרנציונליסטית ובין מפלגה ציונית נותר בלתי עביר. בין המסרים הברורים של דעם הקוראים לשוויון מלא לכל האזרחים וההכרח בסיום הכיבוש, לבין מאפייני האפליה והדיכוי המובנים של הציונות, מובילי המחאה הצעירים בבירור בחרו באפשרות האחרונה. כך נקברה המחאה והדלת נפתחה לימין הפשיסטי.

בחסות הממשלה הימנית הקיצונית, את מקומה של תנועת המחאה תפס גל פשיסטי שכבש את הזירה הפוליטית. פעם אלו אנשי "תג מחיר" ששורפים מסגדים ותוקפים כפרים פלסטינים בגדה המערבית, פעם תנועת "להבה" הגזענית אשר שרפה את כיתת בית הספר הדו-לשוני בירושלים, ופעם "תנועת נאמני הר הבית" אשר מאיימים על מסגד אל-אקצא בתמיכתם ובעידודם של חברי כנסת ממפלגת השלטון. באופן מתואם וישיר, חוקקה הממשלה שלל חוקים גזעניים על מנת לתת גב חוקי לפעילותם של הארגונים הפשיסטים. "חוק הלאום" היה האחרון שבהם – אולם הניסיון להעביר אותו הוביל למשבר פנימי ובדיעבד למרד של לבני ולפיד שמצאו את עצמם מחוץ לממשלה.

נוכח המצב החדש של היעלמות תנועת המחאה ועליית הימין הפשיסטי, עלינו לקבל את העובדה שהתנאים הפוליטיים במדינה השתנו באורח בלתי הפיך. לפיכך, נוכח "חוק הלאום" אנו קוראים להקמתה של מדינת כל אזרחיה, ונוכח הסירוב למדינה פלסטינית ריבונית אנחנו קוראים להפסקה מיידית של הכיבוש ולפינוין המיידי של כל ההתנחלויות. הסיסמאות הכלכליות-חברתיות לא יכולות לשמש אותנו להתחמקות ממאבק על אופי המדינה ועתיד העם הפלסטיני.

התפיסה הפוליטית של מפלגת דעם נובעת מביקורת פנימית על החברה הערבית והחברה היהודית גם יחד. בשעה שאנחנו נאבקים נגד הגזענות בחברה היהודית, אנחנו נלחמים גם נגד הגזענות הלאומנית והדתית בחברה הערבית. אנו טוענים בתוקף ובעקביות שללא שינוי שורשי הן בחברה הערבית הסובלת מעריצות תרבותית ומחשבתית, והן בחברה היהודית המקבלת את הגזענות הממוסדת כלפי האוכלוסייה הערבית, השאיפה לשוויון פוליטי לעולם לא תוכל להתממש.

הדרך היחידה להיאבק בקיצוניות הדתית והלאומנית בחברות היהודית והערבית גם יחד היא על ידי יצירת בסיס רעיוני יהודי-ערבי משותף שישחרר את החברה הישראלית כולה מהגזענות והכיבוש. המאבק נגד הגזענות והכיבוש אינו דרישה לאומית אלא דרישה אזרחית-דמוקרטית, המחברת בין יהודים וערבים. כל עוד היהודים הדמוקרטים מתבצרים מאחורי הציונות והערבים מסתגרים בדת או בלאומיות הערבית, הימין ימשיך לכפות בהצלחה את מדיניותו הפשיסטית והגזענית.

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11