לקחי תחריר רלוונטיים מאוד למחאת קפלן

מאת: מוחמד סעד ח'יראללה – מתנגד משטר מצרי הגולה בשבדיה

את התאריך 9 באוגוסט 2023 לא אשכח. ציוץ שלי בטוויטר מאותו יום, שהופנה אל ראשי תנועת המחאה בישראל, התקבל בחיוב, מעבר למה שיכולתי לצפות.

לאחר כתיבת הטקסט בערבית, ביקשתי מאחד מחברי בישראל לתרגם אותו לעברית ופרסמתי אותו בחשבון הטוויטר שלי. התגובה לציוץ היתה מפתיעה וכללה מסרים של תודה ושיתופים רבים. הציוץ צוטט בכתבה של העיתונאי ג'קי חוגי ששודרה בגלי צה"ל תחת הכותרת "עצה למנהיגי המחאה מכיוון בלתי צפוי". הכוונה כמובן היתה שהפנייה לראשי המחאה מגיעה מכותב ואיש אופוזיציה ממצרים –שלמרות שחתמה  על הסכם שלום עם מדינת ישראל, אין בעצם כל מגע וקשר בין העמים והשלום בין שתי המדינות נותר קר.

קשת רחבה של גורמים שיתפה והתייחסה לפנייה שלי, בהם פעילים צעירים במחאה, פוליטיקאים, סופרים, עיתונאים ואחרים. העניין בעמדתי גדל עוד לאחר שהוזמנתי לראיון בתוכנית של ערוץ מקאן בערבית "מזרח תיכון חדש", שם ראיין אותי העיתונאי פיראס חאמד ואיפשר לי לדבר בהרחבה על פנייתי לראשי המחאה.

בקריאתי לראשי המחאה למען הדמוקרטיה בישראל האצתי בהם לפעול בדחיפות לתרגום התמיכה הציבורית שהשיגו לזירה הפוליטית. שאלתי אותם מתי ואיך תמוסגר ותמומש התנועה שהקימו לארגון / מפלגה פוליטית? כמובן שלפני הצגת השאלה ראיתי כחובה לברך את תנועת המחאה ומנהיגיה ולהצדיע להם על התמודדותם הייחודית, המכובדת והאחראית. אבל חשוב היה לי לשאול: מה הלאה?

בסופו של דבר, כתבתי, יש רק דרך אחת לשנות את השלטון והיא הבחירות והקלפי. תנועת המחאה בישראל מתקרבת לחודש השמיני, וזה דבר נפלא, שחשוב שימשיך להתפתח כדי להשיג התקוות של התנועה. אבל השאלה היא איך? לדעתי התשובה ברורה: על התנועה להציג את מטרותיה על ידי כך שתייצר נוכחות של כוח פוליטי המבטא את עקרונותיה ועמדותיה. זו משימה ענקית שהתנועה צריכה להתכונן אליה. מנהיגות המחאה חייבת להבהיר את כוונתה זו למפגינים ברחוב.

חשוב לי להעביר לכם את הלקחים שאנחנו, המהפכנים במצרים, למדנו מכישלון המהפכה שלנו ב-2011. לכל השאלות שאני מציג כאן, לא שמנו לב בזמן אמת. במהלך מהפכת ינואר 2011 היינו ברחובות, בכיכרות ובסמטאות של קהיר ואלכסנדריה. היינו במצב של שכרון חושים. וכשהתעוררנו מהחלום הנפלא גילינו שהכל נגמר, שהמציאות השתנתה ולא הותירה ממטרות המהפכה דבר. אני כותב אליכם כדי למנוע מכם גורל כזה.

הדמוקרטיה הישראלית עומדת כעת בפני סכנה ממשית. המדינה נמצאת בצומת הקריטי ביותר מאז הקמתה. התמהיל הסמכותני שמתכונן להשתלט עליה הוא מהסוג המסוכן: לשיטתו כל אלו שחולקים על עמדת השלטון הם כופרים המתנגדים לצווי אלוהים ולמי שמייצגים אותו עלי אדמות.

כדי לעצור תהליכים מסוכנים אלו יש צורך לחשוב באופן ריאלי ודחוף על הקמת תנועה פוליטית עם שם המשקף את המטרות הרצויות כמו "האיחוד למען דמוקרטיה וצדק", או שם אחר המבטא את אותה משמעות.

הממשלה המסוכנת כבר העבירה את חוק ביטול עילת הסבירות – צעד ראשון בדרך לקביעת כללי עריצות ושיתוק הצדק. הצעדים הבאים מאיימים להיות קשים לא פחות. אם התנועה לא תהפוך לכוח פוליטי עם מנהיגות שבה פנים חדשות וא.נשים בעלי יכולת לחרוג מהרגיל והסטריאוטיפי לאופקים רחבים יותר, התוצאה הבלתי נמנעת תהיה איבוד גובה של המחאה. זה יקרה בהדרגה, אבל ללא תרגום כוחה של המחאה בזירה הפוליטית באופן אמיץ לא יהיה מנוס מירידה הדרגתית של מספר המפגינים , והעייפות והייאוש ישתלטו.

זהו הטבע האנושי. כל העמים והחברות עוברים תהליכים כאלו בנסיבות דומות. כאשר הקצב והנחישות של התנועה מואטים, מי שמרוויח הם אלה החותרים כיום להפוך דמוקרטיה יציבה למשטר אוטוריטרי ותיאוקרטי בשמו של אלוהים. יש הרבה דברים שיכולים לשמר את התנופה והכוח של התנועה, ואף להגדיל את השפעתה. אחד מהם הוא הקריאה לאמץ טיוטת חוקה לישראל – קריאה כזו מצד הזרם הפוליטי החדש תציב אותו כפורץ דרך ומוביל.

אני לא רוצה להכניס את עצמי לקטגוריה של תיאורטיקן פוליטי שמייעץ ומנחה אחרים. חשוב לי להדגיש בתור אדם שנשללה ממנו הדמוקרטיה בארצו ושילם את מחיר העריצות כשנאלץ לעזוב לגולה, שאני מקווה בכל ליבי שגורלכם יהיה שונה. יש לי ידידים וחברים יקרים בישראל ואני יודע שאתם מורגלים לחיות במשטר דמוקרטי ולא תסכימו לעולם להשלים עם שלטון הרעל ההרסני של העריצות.

עד כאן מכתבי לראשי המחאה.

אוסיף רק שלפני כמה ימים קראתי בעיתון "הארץ" כתבה שכללה ראיונות עם צעירי המחאה, כולם תלמידי תיכון שמובילים את השתתפות הנוער בהפגנות. התרשמתי שמדובר בדור חדש בעל בגרות נפשית ואופקים רעיוניים, המורד בתפיסות ישנות וקפואות. עדויות הדור הזה מאשרות שאנחנו על סף לידה של תנועה חדשה בישראל. הדור הזה הוא זה שמבטיח שכל הניסיונות הכושלים של הימין לעצור את המחאה יכשלו. אחת מטענות הימין שבאה להכשיל את הכניסה של המחאה לזירה הפוליטית הגיעה בדמות האשמת ראשי המחאה בכך שהם שואפים להשיג כסאות ושליטה ולהפוך לשרים וחברי כנסת. המטרה של האשמת שווא זו ברורה: היא מכוונת לבלום את התוכנית להקמת ישות פוליטית מרחמה של תנועת המחאה ולהשתתף בבחירות המוניציפליות בסוף אוקטובר הקרוב.

לסיום אני פונה למובילי התנועה ומאחל להם ברכות ואיחולים ממעמקי ליבי ותקווה להצלחתם. פעלו על פי אימרתו הידועה של הרמב"ם "המטרה שלכם צריכה להיות לדעת את המכלול, שהיה אמור להיות ידוע."

•     * מוחמד סעד ח'יראללה הוא סופר ופעיל פוליטי מצרי המתמחה בענייני המזרח התיכון ומתגורר כיום בגלות בשבדיה בשל פעילותו נגד המשטר הצבאי האוטוריטרי במצרים.