מהסכם אוסלו ועד האביב הערבי – הכרות עם דעם מפלגת פועלים

שעידן הכיבוש הישיר הסתיים ויש למצוא לו חלופה. הוא החליט "להוציא את עזה מתל אביב". הוא החליט לצאת מעזה ולשמור את הגדה. זוהי לא יותר ממחשבה קולוניאליסטית ציונית קלאסית. האם […]

שעידן הכיבוש הישיר הסתיים ויש למצוא לו חלופה. הוא החליט "להוציא את עזה מתל אביב". הוא החליט לצאת מעזה ולשמור את הגדה. זוהי לא יותר ממחשבה קולוניאליסטית ציונית קלאסית. האם הוא לא קלט שמה שהוא עושה יוביל לאסון?

המסמך של דעם מ-1999 מדבר על כך שמנקודת המבט של הפלסטינים היתה הזדמנות להגיע לשלום. אבל, כאשר יתברר לפלסטינים שקראו לילדים שלהם איסחאק, שצחקו עליהם, כשאוסלו תהפוך למלכודת שתסגור על הפלסטינים, זו תהיה בכיה לדורות. נוצר סוג של אמון, וישראל שברה את האמון הזה והוכיחה שנשארה עם הרצון הרע שלה, נשארה ציונית, קולוניאליסטית, ועל הדבר הזה נשלם ביוקר, ואנחנו עדיין משלמים ביוקר את מחיר האכזבה של הפלסטינים שצחקו עליהם.

ומה קרה כאן עם האוכלוסיה הערבית? בשנת 92 המפלגות הערביות עם חמשת המנדטים שלהן הסכימו לשמש כגוש חוסם עבור ממשלת המיעוט של רבין. בבחירות של שנת 96, כאשר בחרו בשני פתקים, אחד לכנסת והשני לראשות הממשלה, הערבים הצביעו לפרס בהמוניהם, וגם ב-99 הם הצביעו לברק. אלא שאז, בעקבות כשלון פסגת קמפ דיויד פרצה האינתיפאדה השניה של אוקטובר 2000, ונוצר השסע הגדול בין יהודים לערבים, שעד היום הוא פצע מדמם בחברה הישראלית. היום מי שקורא עתונות בערבית ועתונות בעברית יכול היה לחשוב שאנחנו לא חיים באותה מדינה, וזה אחרי שהערבים הצביעו מאז 1992, במשך 8 שנים, למועמדים של מפלגת העבודה!

הקמנו את דעם בשנת 1995 לקראת הבחירות של 1996 כי אמרנו לעצמנו – זה לא! לא נוכל להצביע למפלגת העבודה, ולא נישא על המצח שלנו את אות הקין של אוסלו, ולא משנה כמה אנחנו קטנים. לא בשביל זה נכנסנו לפוליטיקה. עלינו להגיד לציבור שיש פה אלטרנטיבה, עד שמספיק אנשים יהיו שותפים להבנה הזו. לכן כתבנו את המסמך והעמדנו את עצמנו לבחירות. לא רצינו להיות קבוצה שיושבת בבית ואומרת "אוי ואבוי, איזה אסון", לא רצינו לשבת במחתרת, ולא רצינו לחכות למשיח. החלטנו לרדת לרחוב ולהציב אלטרנטיבה, גם אם ידענו שהדרך תהיה קשה וארוכה.

 אוסלו והקפיטליזם הגלובלי

הנושא השני של המסמך היה הניסיון להבין את משמעות המעטפת הגלובלית של הסכם אוסלו שגובה על ידי כל העולם. מאחורי רבין וערפאת עמדו ארה"ב ואירופה. אוסלו היה חלק מבנייה מחדש של יחסי הכוחות בעולם של אחרי נפילת בריה"מ. הסכם אוסלו ביטא את הגלובליזציה, את רצונה של ישראל לפתוח את עצמה לשווקים העולמיים, להפסיק לעסוק רק בבטחון, ולעבור לשלב אחר בחיים שלה. ב- 95 חיים רמון נכנס לראשות ההסתדרות בעידודו של רבין, וההסתדרות עברה מהפך: הסמל של השיבולת והמגל נעלם, האחד במאי בוטל וחברת העובדים נמכרה. (אגב, גם לאחר צעדים אלו חד"ש לא פרשה מההסתדרות). את סולל בונה ואת בנק הפועלים מכרו לשרי אריסון, את כור מכרו לבני גאון, הם הפריטו הכל, הפרידו בין קופ"ח וההסתדרות, וישראל נכנסה לעידן חדש. אי אפשר להפריד את זה מאוסלו, זה היה חלק מהסיפור.

באותה תקופה לקחנו את כל התובנות האלו, שמנו ב"מעבדה", ובחנו הכל מחדש. בחנו מחדש את הקפיטליזם, האם הוא כל כך מושלם, כפי שטען נגיד בנק הפדראלי בארה"ב אלן גרינספן, נביא הדור בזמנו. כשהתחלנו לחטט בקרביים של הקפיטליזם, ראינו שהוא לא עובד. הקפיטליזם האמריקאי הצליח כל כך אחרי מלחמת העולם השניה, כי אירופה

עמודים: 1 2 3 4 5 6

Avatar

אודות יעקב בן-אפרת