"מהפכת היסמין" בטוניס – ניסיון ייחודי לדו־קיום בין האסלאם הפוליטי והכוחות החילוניים

(המאמר מבוסס על הרצאה בסמינר עיוני של דעם מפלגת פועלים שנערך בנצרת בראשית יולי 2013)

ההפיכה הצבאית שהתרחשה במצרים בראשית יולי 2013 מאיימת לדחוף את המדינה למלחמת אזרחים. כוחות האסלאם הפוליטי והכוחות האזרחיים הליברליים, שעד לפני שנתיים שיתפו פעולה בתהליך המהפכני, נלחמים כעת האחד בשני. לעומת האירועים המדאיגים והנסיגה של המהפכה במצרים, מהפכת היסמין בטוניס, שהיתה הניצוץ שהדליק את האביב הערבי, מהווה מקור לתקווה. במקום ההתכתשות בין הגורמים החילוניים והאסלאמיים, שאיפשרה את חזרת המשטר הישן לשלטון, מצליחות התארגנויות ריאליסטיות ובעלות חזון בטוניס לשמור על יחסי שיתוף פעולה, ולבנות, בקשיים גדולים, הליך דמוקרטי ייחודי.

הרצאה זו, שנכתבה בראשית יולי 2013, מציגה את תמונת המצב בטוניס באותם ימים. במשך שלושת החודשים שעברו מאז, הִטלטלה טוניס טלטלה עזה, גם בשל האירועים הדרמטיים במצרים וגם בגלל רצח מנהיג השמאל מוּחמד בְּרָאהמִי בסוף יולי.[1] בדיעבד ניתן לראות שניתוח הכוחות הפועלים בטוניס שהוצג בהרצאה איפשר פתרון בדרך של הדברות ומנע הדרדרות של טוניס לתוך מלחמת אזרחים בנוסח מצרים.

בהרצאה בחנתי את הדרך בה צועדת המהפכה בטוניס זה יותר משנתיים וחצי, תוך כדי התמודדות עם הטענות שאין זה "אביב ערבי", וכי עמי-ערב לוקים בחוסר בשלות לדמוקרטיה. טענתי היא, כי לגורמים פוליטיים הפועלים באופן מאוזן ונכון, יש סיכוי להשיג תמיכה ציבורית ולמנוע הרס עצמי, מלחמת אזרחים, או חזרה לדיקטטורה צבאית מושחתת.

ייחודיותו של הניסיון המהפכני-דמוקרטי בטוניס ניכרת בשיתוף הפעולה בין שלושה כוחות חשובים בזירה הפוליטית והציבורית, המצליחים להתעלות על הפערים ביניהם. החלטתם לפעול כך נובעת מהכרתם בחובה המוטלת עליהם, להתקדם, גם אם באיטיות, לעבר חברה דמוקרטית ופלורליסטית בטוניס. כוחות אלו הם תנועת אל-נַהְדָה האסלאמית, שתי המפלגות החילוניות ששותפות בקואליציה, "הקונגרס למען הרפובליקה" בראשותו של הנשיא הזמני אַלְמוּנְסֶף אַל-מַרְזוּקִי ומפלגת אַ-תַקַתּוּל – הברית למען הדמוקרטיה והתאחדות העובדים הכללית של טוניס (UGTT). למרות הניגודים העמוקים ביניהם, מצליחים שלושת הגורמים הללו לקיים מערכת מוסכמת של דיון, התייעצות ושיתוף פעולה, ועל-ידי כך למתן את הנטייה לעימותים ולייצב את השלטון המהפכני.

טוניס, כמו שאר מדינות ערב, ובמיוחד מצרים, סובלת מהיעדר תשתיות כלכליות, עוני משווע, רמת השכלה נמוכה, שיעורי אבטלה גבוהים והשפעתן המכרעת של גישות שמרניות בכל תחומי החיים. את האש בטוניס הצית מוחמד בּוּעַזיזי ב-17 בדצמבר 2010, כאשר החליט לשרוף עצמו במחאה על העוני וההשפלה שהיו מנת חלקו. מיליוני צעירים עניים ומובטלים כמוהו, ראו בפעולתו קריאה לפעולה נגד מצב זה.

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7