מערכת הבחירות 2013 ולקחיה

היתה בבחינת קפיצה איכותית במעמדה של המפלגה בציבור ובזירה הפוליטית וזאת ללא קשר לכך שלא עברנו את אחוז החסימה. גם אלו שלא הצביעו לדעם הודו בכך שמדובר במפלגה שיש לה זהות ועמדות יחודיות שמבטאת עמדה שמאלית שורשית ומהפכנית שמשקפת רעיון ודרך חדשים.

אם נרצה לתת עוד אספקט לחיוניות של הקמפיין והשפעתו הרחבה ניתן לראות זאת בתגובות הנגד התוקפניות של כוחות פוליטיים אחרים בראשם חד"ש ומרץ ומפלגת העבודה וכן אנשי כוח לעובדים ובל"ד. מפלגת בל"ד ניסתה לפגוע באמינות של דעם תוך שימוש בויכוח על נושא השתתפות חה"כ זועבי במשט המרמרה. ההאשמות נגדנו היו רבות ומכוונים שונים כולל לגבי הדרך בה נבחרו המועמדים, היחס בין מען ודעם, טענות ומענות לגבי קיומם או אי קיומם של תקנון ומוסדות למפלגה, האשמה על תמיכתנו בסטלין, האשמות על עוינות וזלזול במזרחיים, טענה כי אנו מוותרים בנושא הלאומי הפלסטיני כדי להתחבר לקהל יהודי, אזכור ביקורתי של היות דעם קשורה לארגון הניצוץ המחתרתי- כל אלו ואשמות אחרות עלו בתוך הקמפיין וחייבו אותנו להתייחס גם כאשר היה מדובר בטענות חסרות כל שחר.

הטענה שחזרה על עצמה מצד כל המבקרים היתה בנושא אחוז החסימה. ברחוב הערבי הסיסמא נגדנו היתה שריפת קולות. רדיו "שמס" הפופולרי הוביל את הקמפיין נגדנו בנושא זה שכל הפעילים של המפלגות חזרו עליו שוב ושוב בין שהיו תומכי המפלגות הערביות או הציוניות. הפחד מאפשרות של הצלחה של מפלגת דעם בבחירות וההד היחסי שלו זכינו ברחוב הישראלי והערבי זרע חשש בליבם של כל אלו שרוצים לשמר את המצב כפי שהוא היום. קיומה של מפלגה יהודית ערבית אינטרנציונליסטית ופועלית שחותרת להגיע לפתרון של שלום לבעיה הפלסטינית על בסיס של הקמת מדינה עצמאית הוא בפני עצמו הוכחה לשקר בטענות של כל מי שטוען שאין פתרון ואין סיכוי לשותפות יהודית ערבית או לבנייה של מפלגת עובדים.

אין ספק ששאלת אחוז החסימה הינה שאלה חשובה שמלווה אותנו במשך כל הקמפיין. העובדה שלא הופענו בסקרי דעת קהל כגורם שיש לו סיכוי לפרוץ חיזקה את טענות אלו שקבעו שמפלגת דעם היא מפלגה ראויה אבל אין לה סיכוי להגיע לכנסת. למרות כל הטענות לפיהן הסקרים אינם משקפים את המציאות הרי הסתבר בסופו של דבר כי הסקרים כן שיקפו את המגמות של ההצבעה בציבור וזה דבר שחשוב שנבין אותו ונשלים איתו. בכל הקשור לתשובה לשאלה "האם אתם יכולים לעבור את אחוז החסימה?" היינו עונים שכן, דבר שביטא את כוונתנו הרצינית ואת ההתייחסות שלנו לבחירות כהזדמנות אמיתית. כמו כל מפלגה שרוצה לאסוף מספר רב ככל האפשר של קולות פעלנו מתוך הבנה שהמערכה על הכנסת היא שלב בתהליך של בניית הכוח ההדרגתי ואינה פעולה חד פעמית.

היום ברור שכל מי ששאל אותנו על אחוז החסימה ביטא בכך ספקות לגבי ההצבעה ולא היה משוכנע בתמיכתו במפלגה מהפכנית. אנשים אלו העדיפו להשאר עם אופציה ידועה גם אם היא עלובה במקום לבחור בשינוי מהפכני שמחייב עמידה נחרצת מול הימין הקיצוני הגזעני והמתנחלים. השאלה איננה אחוז החסימה אלא מידת הנכונות של אלו ששאלו את השאלה לוותר על רמת חיים שמבטיחה להם היותה חלק ממעמד הביניים הישראלי. רבים מבין תומכי המפלגות השמאליות הישראליות משתייכים לשכבה זו והרתיעה שלהם בסופו של דבר מהצבעה לדעם היתה ביטוי של סירובם לחלוק את העושר והנוחות שנותנת

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14