מלון סנט גבריאל, נצרת, 31 ביולי -1 באוגוסט, 2015.
הסמינר הרעיוני הדו-שנתי של דעם -מפלגת פועלים, יתמקד בבעיות החברתיות והפוליטיות של החברה הערבית והיהודית בישראל. הסמינר ידון מזוויות שונות בטענה כי הכוחות המובילים בשמאל אינם מתמודדים עם הבעיות הפנימיות הדומיננטיות של כל אחת משתי החברות: שחרור העם הפלסטיני מהכיבוש, שחרור החברה הערבית ממשטר האפליה הלאומית, וכינון צדק חברתי לשני העמים. בהיעדר הפנמה ונכונות להתמודדות עם הבעיות נבלמת האפשרות לשינוי מהפכני בישראל.
הסמינר יערך במלון סנט גבריאל בנצרת ויכלול הרצאות, פאנלים ומפגשים עם אנשים הפעילים יום- יום למען שינוי פניהן של שתי החברות כאחד, תוך התמודדות עם הגזענות והאדנות של החברה היהודית הקפיטליסטית, מחד, ועם הדיכוי הפנימי השורר בחברה הערבית המסורתית, ובמיוחד כלפי נשים, יוצרים ואמנים, מאידך.
בין הנושאים שיידונו בסמינר: האביב הערבי -בין מהפכה דמוקרטית לשלטון הדיקטטורות והאיסלאם הקיצוני; המאבק בהתנחלויות ובימין הקיצוני, ומצב השמאל בישראל; אמנות ואמנים ערבים בישראל תחת צנזורה פנימית; דיכוי נשים בחברה הערבית; מפלגת "פודמוס" בספרד והאם גם "אנחנו יכולים"?
יום שישי 31 ביולי
– 10:00 התכנסות והרשמה
– 11:00 פורצים את חומת ההסתגרות – מבט ביקורתי – יעקב בן אפרת
– 12:00 דיון
– 13:00 הפסקה
– 13:30 – השמאל וההתמודדות עם המתנחלים – מוסי רז, יניב בלחסן, ארז וגנר
– 14:30 דיון
– 15:30 הפסקה
– 16:00 נשים מפסיקות לשתוק – ופא טיארה, ח"כ חנין זועבי, עו"ד הזאר אלחאדי,
– 17:00 דיון
– 18:00 ארוחת ערב
יום שבת 1 באוגוסט:
– 09:00-11:00 אביב ערבי בין שאיפות דמוקרטיות לפונדמנטליזם איסלמי – מרזוק חלבי, אסף אדיב ואסמא אגבארייה-זחאלקה
– 11:00 תרבות ערבית תחת צנזורה פנימית – עלא חליחל, עלי מואסי, ראידה אדון, אסד עזי. מנחה- אורנה עקאד
– 12:00 דיון
– 13:00 ארוחת צהרים
– 14:00 פודמוס והאם גם אנחנו יכולים? איה שושן, ניר נאדר
– 15:00 דיון
– 16:00 סיכום
דמי השתתפות בסמינר:
השתתפות מלאה בסמינר כולל לינה וארוחות – 250 ₪ לאדם בחדר זוגי (400 ₪ לאדם בחדר יחיד)
השתתפות מלאה בסמינר ללא לינה, כולל ארוחות – 150 ₪ לאדם
השתתפות מלאה לסטודנטים ומובטלים – 180 ₪ לאדם
להרשמה – ניר נאדר, טל' 050-6839443
קיום ימי העיון הם לברכה לכל שוחרי השלום השוויון והצדק החברתי. תודה רבה
שלום, שוויון וצדק חברתי. אי השוויון קיים בשתי החברות הישראלית והפלסטינית, ומכאן שהצדק החברתי רחוק מהגשמה בשתיהן. זה לא שהאפליה מתבטאת בעיקר בקשרי יהודים וערבים, אלא אפליה זו קיימת בין מגזרים שונים בחברה היהודית כפי שהיא קיימת במגזרים שונים בחברה הערבית בארץ. לא יכון שלום ללא צמצום פערים אלה וללא מלחמה בלתי פוסקת בגילויי האפליה למיניה. נדמה לי שבהצגת ימי העיון קיימת הדגשת יתר על ההבדלים הלאומיים בעוד שהניתוח המעמדי נעלם בין השורות. יתכן ודוקא בחינה של הבעיות המעמדיות בשתי החברות תסייענה להתמודדות איתן יותר מאשר עיסוק מתמיד בלאומיות וקלקוליה.