סקירה פוליטית: פלישת רוסיה לאוקראינה

דעם נקטה עמדי כלפי פוטין והתפקיד שלו בזירה העולמית ובמיוחד במזה"ת, לפני 7 שנים, כאשר פוטין נכנס לסוריה. אופיו של המשטר הטוטליטרי והמושחת של פוטין התבהר בגלל עמדתו כלפי האביב […]

דעם נקטה עמדי כלפי פוטין והתפקיד שלו בזירה העולמית ובמיוחד במזה"ת, לפני 7 שנים, כאשר פוטין נכנס לסוריה. אופיו של המשטר הטוטליטרי והמושחת של פוטין התבהר בגלל עמדתו כלפי האביב הערבי. דעם כמפלגה יהודית ערבית עם עמדה נגד הכיבוש, שנושא הדמוקרטיה הוא בסיסי וחלק בלתי נפרד ממנה, תמכה מיד באביב הערבי. כאשר ראינו את ההתערבות של פוטין בסוריה לטובת שליט שהסיסמא שלו היתה "אסד או שתישרף המדינה" ושעסק ברצח העם שלו עצמו, כולל הפצצות של בתי חולים, בתי ספר, נשים וילדים חסרי ישע – כל אלה הפכו את פוטין לפושע מלחמה. כבר אז הזהרנו שהוא ימשיך עם אותה התוקפנות כלפי מדינות אחרות, ואז העולם יצטרך לעמוד מולו ולעצור אותו. עמדתנו עמד בניגוד לעמדת אובמה ומשטרים אחרים, שעצמו עיניים נוכח הזוועות, ועד היום העם הסורי ועמים אחרים משלמים את המחיר היקר בחצי מיליון הרוגים, מיליוני פליטים, והרס מדינה.

שבע שנים אחרי, המצב השתנה, ואנחנו עומדים נגד פלישה רוסית של פוטין לאוקראינה, ונוקטים עמדה נגד פוטין לא כהגנה על זכויות העמים הערבים, אלא כהגנה על הדמוקרטיה בכלל. אנחנו נמצאים עם חזית הרבה יותר רחבה, החזית הדמוקרטית העולמית בהנהגת המפלגה הדמוקרטית של ביידן, וכל מפלגה ומדינה צריכה לנקוט בעמדה. האם אנחנו רוצים לחיות בעולם שבו שולטים אנשים כמו פוטין, טראמפ ונתניהו ולהתמודד עם מטוסי קרב וטנקים, או שאנחנו רוצים לחיות בעולם של המאה העשרים ואחד ולהתמודד עם משבר האקלים, ועם השלכות המהפכה התעשייתית הרביעית. האם אנחנו רוצים חברה עם פערים ענקיים בין עניים ועשירים, או חברה יותר שוויונית עם צדק חברתי. אלו הברירות האמתיות. אנחנו לא בוחרים אם אנחנו עם אמריקה או עם רוסיה, אלא עם משטר דמוקרטי או משטר דיקטטורי.

כאשר ביידן נבחר לנשיא ארה"ב לפני שנה, הוא הציב פרוגרמה עם שלושה נושאים בסדר העדיפויות שלו. הראשון  מדינת רווחה וצדק חברתי במקום העדפת העשירים על העובדים. שנית, משבר האקלים החשוב לכל כדור הארץ ואימוץ סיסמת הכלכלה הירוקה. שלישית, הבחירה בין הדמוקרטיה לדיקטטורה. דעם דברה על זה החל מראשית כהונתו. ביידן גם הסביר שהוויכוח אינו בין הקפיטליזם והסוציאליזם, שהסתיים כי הסוציאליזם לא קיים היום. מדובר בין משטר שנשלט על ידי אדם אחד עם בודדים ששולטים על אוצרות הטבע, כמו סין, שאין בה חופש מחשבה, ביטוי, והתארגנות, מולה משטר דמוקרטי המגן על החירויות האלה. זה היה הזמן שדעם אימץ פרוגרמה של מדינה אחת וכלכלה ירוקה, חוקים שווים לכל האזרחים בלי קשר לדת, לאום או גזע, משטר שמאפשר לכולם להתפתח ולצאת מהפיגור הכלכלית, החברתי והעוני שחיים בו  בישראל ובגדה.

לכן אין לנו צורך ללמוד את השאלה הנוכחית מחדש, ולצורך זה לבדוק מי התחיל את המשבר, ומה קורה בשטח. זה נכון שארה"ב ושותפיה באירופה, שהיה להם תפקיד חשוב בפירוק המשטר הסוציאליסטי ופירוק בריה"מ בשנת 1991, עוררו ברוסיה כעס ורגשות לאומניים נגד המערב, שהתנהג אליהם כפי שהתנהג. מאז עברו 30 שנה, ובעשרים השנה האחרונות ארה"ב השתנתה. ממצב שארה"ב היתה ידידה של סין ובנתה עליה את כל הכלכלה שלה, לאחר בחירתו של ביידן לנשיאות הוא שינה את סדרי העדיפויות של ארה"ב והציג את סין כמתחרה הגדול למשטר האמריקאי, כאשר סין מציגה את משטרה כמודל דיקטטורי יותר יעיל מהמודל הדמוקרטי נוכח הגלובליזציה, והשינויים הכלכליים. דברנו על זה רבות. גם העלייה של טראמפ לשלטון וההתערבות של רוסיה בבחירות 2016 לטובתו, ולפני שנה כישלון טראמפ, שינו את העמדה האמריקאית ואת המצב.  

לארה"ב ולמערב היו טעויות בעבר כלפי רוסיה, אבל הן לא מצדיקות את הקו הנוכחי של פוטין. במקום שהוא יצטרף לשיטה הדמוקרטית ויתחרה כלכלית וחברתית עם העולם על השינוי, הוא נסוג, דיכוי העם הרוסי רק גבר, מה שהשאיר את רוסיה מדינה מפגרת בכל התחומים, חוץ מצבאה. היכולות הכלכליות של פוטין מול ארה"ב וסין על בסיס מדעי, יצירתיות והמצאות חדשות לא נמצאות בסדר היום שלו כלל. כל מה שמעניין אותו זה הצבא שאותו הוא כן חיזק. לכן העולם מסתכל עליו ואומר לו  שהוא משתמש באמצעים שהשתמשו בהם לפני עשרות שנים, כמו ג'ורג' בוש האב שניסה לשנות את המשטר בעיראק על ידי פלישה צבאית לפני 30 שנה, ונכשל. פוטין ממשיך את הקו הכושל הזה, פירש את הנסיגה האמריקאית מאפגניסטאן ככישלון מבלי להבין מה שעומד מאחוריה.

לכן זוהי מלחמת קיום, או שפוטין ינצח וביידן יפסיד, או שביידן ינצח ופוטין יפסיד, אין מצב ביניים באמצע, קצת מזה וקצת מזה. הנושא אינו מצטמצם לאוקראינה, אלא הרבה יותר רחב. במאבק בין ארה"ב לרוסיה היום, אנחנו עומדים עם ארה"ב נגד רוסיה. מי שמדבר נגד האימפריאליזם האמריקאי מול הסוציאליזם של רוסיה, מדבר על תקופה שכבר מזמן לא קיימת. כשאומרים או ביידן או פוטין, הכוונה היא – או פוטין עם טראמפ, או ביידן עם הדמוקרטיות בעולם. בתוך ארה"ב, טראמפ הוא האלטרנטיבה היחידה לביידן, מה שהתברר ב- 2016 כשהתברר שהרוסים התקיפו את המפלגה הדמוקרטית ונצלו את פייסבוק לעזור לטראמפ לנצח. בשנת 2019, כאשר התברר שרוסיה רוצה להתקיף את אוקראינה, נערכה שיחה בין נשיא אוקראינה זלנסקי לטראמפ, וכאשר זלנסקי ביקש ממנו נשק נגד רוסיה, טראמפ הציג לו תנאי: או שהוא ימציא עובדות שמראות שביידן מושחת, או שאין נשק. כידוע זלנסקי נשאר בלי נשק. הבחירה היא בין האגף הפשיסטי של טראמפ לבין האגף הדמוקרטי של ביידן ואין עמדה באמצע. כך שתבוסת אוקראינה היא תבוסה לדמוקרטים שיצאו נגד טראמפ, לתנועת השחורים, תנועת הנשים, הלהט"בים, וכל המיליונים שהצביעו לביידן. הם יושפעו ישירות אם פוטין יצא מנצח מאוקראינה, ולכן זו מלחמה קיום, בין החיים למוות. פוטין לא מאיים היום על דמשק אלא על וושינגטון, על אירופה, ומכאן עומק הסכנה והשלכותיה.

עמדת ישראל – עם ציר הרשע:

במאבק האסטרטגי הזה, ישראל שנחשבה כבת ברית אסטרטגית של ארה"ב, מסרבת בעקשנות לתמוך בביידן מול פוטין, ויש לה סיבות משלה. אמנם בשנת 2016, אחרי הפלישה הרוסית לסוריה ב-(2015), ישראל הצביעה באום נגד כיבוש רוסיה את חצי האי קרים ב-2014. אולם עד מהרה נוצרה קרבה אידאולוגים בין נתניהו עם המפלגה הרפובליקאית ועם פוטין בן בריתו של טראמפ, לאחר שהיה מאוד לעומתי נגד הנשיא אובמה. כאשר ישראל היתה צריכה לבחור בין טראמפ לביידן, היה ברור במי היא תבחר: היא מתנגדת לחתימה על הסכם גרעיני עם איראן בניגוד לביידן, שרוצה להגיע עם איראן להסכם. אמנם קשה להאמין שמי שתומך בפוטין הוא נשיא ארה"ב, כי הרוסים תמיד נחשבו לאויב, לציר הרוע. , היום בארה"ב הימין האמריקאי העמוק תומך בפוטין. כך הציבה את עצמה ישראל המנוגד לדמוקרטים בארה"ב וגם באירופה. פוטין יודע שארה"ב מפוצלת ביחסה לאוקראינה ואליו, ומקווה לנצל את זה לטובתו.

ישראל הרשמית והלא רשמית, מהמפלגה הקומוניסטית ועד הימין הקיצוני, תומכת כולה בפוטין. הוא וטראמפ יותר מתאימים לישראל מאשר המפלגה הדמוקרטית. ביידן לא רק מתנגד לנתניהו אלא גם לבנט. אין להם היום שום דבר משותף, החל מנושא משבר האקלים וכלה ביחס לפוטין. כאשר ארה”ב בקשה בישראל לתמוך בעמדתה בגלל הסכנה שפוטין מציב לדמוקרטיה האמריקאית, ישראל סירבה. העמדה העממית בישראל, אם נשפוט לפי שיחות בשוק, מתאימה לעמדת השלטון. נאמר לי בצורה ברורה, ש"כמו שלנו יש זכות על הגדה ועל עזה, לפוטין יש זכות על אוקראינה, שהם אנטישמים." מתברר שהוא לא שמע על כך שהנשיא זלנסקי הוא יהודי. ישראלים כמעט מקיר אל קיר, אבדו את המצפן המוסרי הבסיסי שלהם. הם מקבלים את הכיבוש ומה שכרוך בו, את הבריתות עם המשטרים המושחתים החל מסיסי וכלה בנסיכויות, הם שבשו לגמרי את עמדת המדינה המתגאה בהיותה דמוקרטית, ולא יודעים במי לתמוך.

הגישה היא שכל אחד לבד, "אם אין אני לי מי לי", ו"אנחנו לא צריכים להתערב במה שעושים אחרים, ושהם לא יתערבו במעשינו". זה נכון שבמלחמת 67 ישראל נלחמה לבדה ואף אחד לא עמד אתה, אבל הישראלים כבר שכחו שב-1973 האמריקאים שלחו לה נשק להתגונן, והם מספקים לה מטוסים ונשק עם כל התמיכה. ישראל לא עומדת לבד, והדיבורים האלה הם תירוצים. ומה רוסיה תיתן לישראל? השקעות מושחתות כמו של לב לבייב, ואוליגרכים יהודים מושחתים שמגיעים לכאן. ומה עוזרות ההפצצות בסוריה שרוסיה מאפשרת לישראל לעשות? הן עוזרות להעלות את הפנסיה של אנשי הצבא עוד יותר, כי הצבא הוא מה שמבטיח את עתיד ישראל. לא ברור איך מדינה שדובריה תמיד התגאו בכך שהם חלק מהעולם הדמוקרטי החופשי, היום קשורים לכל המשטרים הדיקטטורים, שביידן לא טרח להזמין אותם להשתתף בדיון על הדמוקרטיה. גם האמירויות וסיסי נמנעו מהצבעה בעד ביידן נגד פוטין. לכן אי אפשר להגיד שזה נושא שלא נוגע לנו.

השאלה של נאט"ו:

גם העמדה הגרמנית חשובה. פוטין טוען שנאט”ו מתקרבת לגבולות רוסיה ומאיימת עליה, ולכן לפוטין יש זכות להגן על רוסיה על ידי פלישה לאוקראינה כדי למנוע ממנה להצטרף לנאט”ו, שלטענתו מקדמת נשק גרעיני לכוון רוסיה. אבל במציאות, עד כה, המשטר של פוטין נתמך על ידי הגרמנים והבריטים. כל הכספים של האוליגרכים המושחתים הושקעו בלונדון, שהפכה למרכז ההון הרוסי הגדול ביותר על ידי קניית נכנסים נכסים בריטים.  למשל אברמוביץ, שתורם עכשיו ליד בשם, וקנה את קבוצת הכדורגל צ'לסי ואת ליגת האלופות כדי להלבין את כספיו. הכסף הרוסי הזה ממן את מפלגת השמרנים בבריטניה, שחבריה הפכו לסוג של אריסטוקרטיה מקובלת ברוסיה עצמה. לב לבייב, שהיו לו בעיות עם מס הכנסה בישראל, עבר ללונדון. זה סוג האנשים שמשטר פוטין שפלש לאוקראינה מייצג.

לגרמניה היתה עמדה שונה, היא היתה זקוקה לחומרי הגלם של רוסיה, ועשתה הסכמים כלכליים עם רוסיה. מדובר לא רק בגז אלא ברווחים גדולים מחברות אחרות, שחדרו גם הם לאנגליה. ראש ממשלת גרמניה שקדם למרקל, גרהרד שרדר, חתם על הקמת צינורות הגז דרך הים הבלטי ישירות לגרמניה, והפך למנהל חברת גזפרום תמורת מיליון דולר לשנה, דברים שהקומוניסטים לא אוהבים לשמוע. נאט”ו בכלל לא התעניינה במה שעשה פוטין בסוריה או בחצי האי קרים. מתי נאט"ו התעוררה? רק כאשר פוטין תקף את כל אוקראינה, והגיע עד לגבול פולין, רומניה, מולדובה והמדינות הבלטיות – ליטא אסטוניה ולטביה. הצעד של פוטין היה לגמרי בלתי צפוי. האמריקאים אמרו שזה יקרה, אבל מאוחר מדי, וציפו שפוטין יתקיף רק את האזור המזרחי. אף אחד לא דמיין שהוא יכבוש את קייב והצבא שלו יגיע ללבוב בגבול פולין, וזאת היתה הפתעה גדולה. זה מראה שהשאיפות של פוטין הן לא רק מעבר לדמיון אלא גם מעל היכולת שלו.

אז איך זה קרה שפוטין עשה את הצעד, שגרם לנאט”ו להכריז לראשונה על נכונות להתערב צבאית עם פוטין יפלוש למדינה חברה בנאט”ו, וגרמניה החליטה לספק נשק לאוקראינה? כי פוטין ראה את הדברים הבאים: 1. האמריקאים לא רוצים להתערב צבאית כלל, מה שברור אחרי אפגניסטן, ופירש את זה כחולשה. 2. הגרמנים והבריטים לא רוצים להפסיק את זרימת הכסף מרוסיה אליהם. 3. אוקראינה היא מדינה עניה וחלשה, שאין בה הסכמה לאומית פוליטיות, עם נשיא חלש. 4. יש לו תמיכה מטראמפ בארה”ב. לכן הוא חשב שעצם האיום על אוקראינה יביא לנפילתה לידיים שלו כפרי בשל. אבל העסק התהפך נגדו. האמריקאים, ובמיוחד ביידן והדמוקרטים, רואים את האיום על הדמוקרטיה האמריקאית עצמה באמצעות הגייס החמישי של פוטין בארה”ב, דונלד טראמפ. מייקל פלין, מי שהיה יועץ הביטחון הלאומי של טראמפ, התפטר אחרי 22 יום, כשהבין שטראמפ משקר בנוגע ליחסיו עם רוסיה. אירופה יודעת שהיא הרוויחה מפוטין, אבל ההתנהגות שלו מאיימת על המשטרים שסביב אוקראינה, ואף אחד לא רוצה את זה.

כמובן, יש את המשטר האוקראיני עצמו. העם האוקראיני יצא נגד ההשתייכות לרוסיה מיד עם התמוטטות בריה"מ ב-1991, ומאז האוקראינים עשו שתי מהפכות. האחת ב- 2005, כאשר הדיחו את הנשיא קוג'מה, ורוסיה הכניסה במקומו את ינוקביץ' כנשיא, ב- 2005-6. המהפכה השניה היתה בקייב נגד ינוקביץ, שנאלץ לברוח לרוסיה, ומינו במקומו את פטרו פורושנקו, שהיה מושחת, ואז זכה זלנסקי בבחירות נגד כל המושחתים וזוכה בתמיכה עצומה מהעם שלו. אוקראינה היא לא סוריה, והכיבוש הנוכחי של אוקראינה מכניס את פוטין לעימות ישיר עם 40 מיליון אוקראינים. אי אפשר להגיד עליו זלנסקי שהוא אסלאמי קיצוני או שהוא טרוריסט, אבל פוטין מאשים אותו שהוא נאצי, שזאת האשמה חסרת כל בסיס, במיוחד לאור העובדה שאוקראינה סבלה מהנאצים. לכן פוטין מבודד, ואיבד כל תמיכה עולמי חוץ משל טראמפ, ונצואלה, קובה, צפון קוריאה ודומיהם. מי שלא רוצים לנקוט בעמדה, למעשה תומכים בפוטין. סין לא מגנה את פוטין אבל לא תומכת בו. הוא מבודד פוליטית.

תגובת ארה"ב ואירופה והסנקציות המתגברות נגד רוסיה, מכניסים את פוטין למצב שהוא לא ניבא אותו. והעובדה שזלנסקי לא ברח מקייב אלא מחזיק שם מעמד, מכניס את פוטין למצב בלתי צפוי. מבלי לנבא מה תהיה התוצאה, דעם יודעת באיזה צד אנחנו צריכים לעמוד. ניצחון ביידן הוא ניצחון שלנו. אם ינצח פוטין, זה יהיה הניצחון של הימין הישראלי והקומוניסטים שהפכו לחזית אחידה. דעם היא המפלגה היחידה עם עמדה הגיונית, וחשוב להפיץ אותה, במיוחד נוכח עמדת המפלגות הערביות והרשות הפלסטינית, שעומדות היום עם המדיניות הישראליות הרשמית. על דעם להפיץ את רעיון הדמוקרטיה בין יהודים וערבים עד כמה שאפשר. כדאי להשתתף בהפגנות, כמו זאת שהיתה אתמול בתל אביב. זה מזכיר לנו שעמדנו לבד מול השגרירות הרוסית בתל אביב נגד ההתקפה על סוריה. אז לא היתה התעניינות גדולה בעמדה שלנו, אבל היום אנחנו חלק מחזית רחבה וחשובה, וחשוב לעשות ביקורת על הממשלה שלא לוקחת עמדה. אמנם עמדות ביקורתיות על הממשלה, כמו של שמעון שיפר, עופר שלח ואחרים, אבל לא של מפלגות.

התפקיד הפוליטי שלנו הוא להפיץ את העמדה הדמוקרטית. חשוב לנו להיות חלק מהמחנה הזה כדי להבטיח עתיד לדור הבא. זכויות אדם, צדק, דמוקרטיה, על בסיס זה קם האו"ם, ואנחנו רוצים להתקדם לעתיד ולא להילחם כמו פוטין. נחוץ סדר יום חדש, וצריך ועידה עולמית למען דמוקרטיה כפי שעשה ביידן, וסדר כלכלי חדש, שגם הבנק העולמי דורש אותו כיום. זה לא מאיים על הרוסים או על כל עם אחר, אלא משרת אותם. צריך להצטרף לשיירה הזאת שתומכת בעתיד, ולא לחזור למלחמות של פעם, ולצבא כמי שמבטיח את הקיום. מה שמבטיח את הקיום הוא המלחמה נגד העוני, המגפה, הלאומנות והגזענות, והמאבק על האקלים – זה העתיד.

Avatar

אודות מפלגת דעם