שקל חזק שווה פריון עבודה חלש

עכשיו זה רשמי. השקל הישראלי שבר את כל השיאים, הוא חזק מהדולר, היורו והשטרלינג גם יחד, ולכן אנחנו על המפה ונשאר על המפה. הכלכלנים והפרשנים חוגגים את האירוע תוך שהם מסבירים שוב ושוב שזוהי התפתחות מבורכת, וכי הייסוף הפרוע של השקל מוכיח עד כמה הכלכלה הישראלית חזקה. יתר על כן, דרוג האשראי של ישראל ממשיך להצטיין, כך שהמדינה יכולה ללוות כל סכום עם ריבית אפס, וכך לממן את הוצאותיה. על ההצלחה הזאת נאמר, "עוד הצלחה כזאת ואבדנו". זה ניכר בפער העצום בין חוזקו של השקל לבין ערך פריון העבודה בישראל, שנמוך לשעת עבודה לעומת מדינות ה-  OECD ב-24%!. במילים אחרות הכלכלה הישראלית נשענת על ההייטק, המהווה מחצית מהייצוא של ישראל ומושך את זרם הדולרים, בעוד שכל יתר ענפי התעשייה והשירותים סובלים מהזנחה מכוונת.

מספיק להרחיק 30 קילומטר צפונה, דרומה או מזרחה מתל אביב, כדי להבין את הפערים שנפערו בחברה הישראלית. 300,000 עובדי ההייטק, שמהווים בסך הכול 10% מכלל המועסקים במשק, חיים את הדולצ'ה ויטה ביחד עם קומץ של טייקונים, יזמי נדל"ן וספקולנטים בבורסה. יתר 2,700,000 עובדי התעשייה, השירותים והמגזר הציבורי, משתייכים לקבוצה שפריון העבודה שלה נמוך, ורמת ההשתכרות שלה היא בהתאם. כך, באופן אבסורדי, ככל שהשקל מתחזק – החברה הישראלית נחלשת, והפער בין המרכז והפריפריה הולך ומתרחב.

הרחק מאחורי אנשי ההייטק, המשתכרים 30.000 ₪ ואף יותר לחודש, משתרכים מאות אלפי עובדים, ובעיקר עובדות, המתקיימות על שכר מינימום, כאשר 50% מהשכירים בישראל משתכרים מתחת לסף המס. אמנם ישראל היא סטארט אפ ניישן, אבל היא גם המדינה עם פערי ההכנסה מהגבוהים בין המדינות המתועשות. המילה "איזון" אינה קיימת בלכסיקון הישראלי. או שאתה מצליח או שאתה 'כישלון', והכל בזכותך או באשמתך. כלכלני האוצר לא רק מתגאים בחוזקו של השקל, אלא דואגים להחדיר לנו לראש שהשקל רק ילך ויתחזק. במילים אחרות, הפערים הקיימים היום בין מיעוט הנהנתנים מהפריחה והרוב הסובל ממנה, רק ילכו ויתרחבו. הכלכלנים מספרים לנו שוב ושוב עד כמה החלשות הדולר מול השקל מיטיבה אתנו, משום שהטיסות לחו"ל יותר זולות, ייבוא מוצרי הצריכה יותר כדאי, וההכנסות ממיסי ההייטק רק הולכות ותופחות.

מה שהם לא מספרים הוא, שהייצוא הישראלי מתייקר, ומאות אלפי העובדים המועסקים בתעשיות שאינן היי טק משלמים את המחיר משום  שהתעשיינים מגלגלים את הצמצום ברווחיהם על גבם. המעסיקים דורשים מהם לתת יותר שעות עבודה שאינה מתבטאת בהעלאת שכר, כדי לשמור על הרווחיות שלהם. ככל שחו"ל יותר זול עבור הישראלים, ישראל נהיית יותר יקרה גם עבור הישראלים וגם עבור התיירים. הקורונה פגעה אנושות בענף התיירות המעסיק 30,000 עובדים, ולצדם כ-200,000 עובדים התלויים בענף, החל מנהגי האוטובוסים ועד הרוכלים בשוק בעוד ההייטק צמח ופרח. עובדים אלה נותרים שקופים נוכח ההייטק המבריק והמסנוור.

לא צריך להיות גאון כדי להתחקות אחר מקור הפערים העצומים בחברה הישראלית. כל ילד והורה יודעים את התשובה – חינוך, חינוך ושוב חינוך. תוצאות המבחנים הבינלאומיים מראים שאיכות ההשכלה של התלמידים והבוגרים בישראל נמוכה, וישראל מתאפיינת באי שוויון מפחיד בין ההישגים הלימודיים של קבוצות אוכלוסייה שונות. "אלו ממצאים מטרידים מאחר שנמצא קשר ישיר – וסיבתי – בין איכות ההשכלה של כוח העבודה לבין הפריון", קבע מסמך של בנק ישראל משנת 2019. הבנק קובע "כי יש לחזק את הרכיב החינוכי במסגרות לגיל הרך ולהגדיל את הנגישות והמימון של מסגרות לגיל הרך למשקי בית מרקע כלכלי חלש, כחלק מהרצף החינוכי של התלמיד". כל כך פשוט וברור, וכל כך מתסכל אם מסתכלים על מערכת החינוך הישראלית. זו מותירה מאות אלפי ילדים, יהודים וערבים מהפריפריה, מאחור. התוצאה האיומה המורגשת כיום כפגע חברתי, היא אלימות המשתוללת ברחובות ובין כותלי בתי הספר. ככה לא בונים כלכלה בריאה, הפועלת לטובת כלל האזרחים באופן שוויוני.

הנוסחה הישראלית איננה מצטמצמת רק להעדפת ההייטק על פני יתר הענפים. כלכלת ישראל נותרה שבויה לדוקטרינת רייגן, שדגל בעיקרון ש"המדינה היא הבעיה ולא הפתרון". במילים אחרות כל הוצאה ציבורית על חינוך, בריאות ורווחה היא בזבוז, מאחר וכדי לממן אותה צריכים להעלות מיסים, ומיסים גבוהים פוגעים במוטיבציה של משקיעים להשקיע. לכן ישראל הפכה לגן העדן של המשקיעים הזרים, הרצים להמיר את הדולר שלהם בשקל, ולהפכו להצלחת המאה. עם תקציב ביטחון מנופח מצד אחד, ויד קמוצה בכל מה שקשור בחינוך, בריאות ורווחה, הכלכלה והחברה הישראלית הולכת ומתעוותת.

ממשלת השינוי מדברת על תקציב "חברתי", כלומר על רפורמות גדולות, בעיקר בייבוא על חשבון הייצור המקומי. אבל כל אלה אינם משנים את התמונה המוכרת לכל. כיתות הלימוד תמשכנה להיות צפופות, שכר המורים יישאר נמוך, סייעות בגנים לגיל הרך תמשכנה לקבל שכר רעב ללא כל הכשרה מקצועית, התורים לרופאים מומחים ימשיך להתארך, הצפיפות בבית חולים רק תגבר, ההמתנה לפסיכולוג ילדים, או קלינאי תקשורת תאריך אל מעבר לשנה שלמה, הקשישים בבתי האבות הציבוריים יחכו בסבלנות למות ללא כבוד, והתחבורה הציבורית תשבות כל סוף שבוע, כדי לשמר על צביונה היהודי של המדינה וכך הצפיפות בכבישים תגבר.

החינוך הפרטי, הבריאות הפרטית, הגריאטריה הפרטית, הטיפול הפסיכולוגי הפרטי, חוגי ההעשרה הפרטיים, והמגדלים הפורחים בלב תל אביב, כל אלה יוצרים לא רק פערים חברתיים בין המיעוט העשיר לכל היתר. הם מפלגים את העם עצמו בין מי שיש להם הכול, ובין אלה שרואים בעיניים כלות איך הם נותרים הרחק מאחור. השסע החברתי הזה הפך לבית הגידול של הפופוליזם שנתניהו והחבורה הסובבת אותו מייצגים היום. השנאה כלפי האשכנזים המתנשאים וכלפי המערכת השלטונית הפועלת בשביל העשירים, היא תוצאה של  אי השוויון והזלזול של המדינה באזרחיה. זה גם מה שקרה בארה"ב, כאשר דמות פופוליסטית, אנרכיסטית וגזענית כמו דונלד טראמפ, ידיד נפשו של נתניהו, נבחר על בסיס הבטחתו "לייבש את הביצה", כלומר את הממשל בוושינגטון. כידוע זה נגמר בניסיון אלים של אזרחים, המייצגים מחצית מהעם האמריקאי, אותה המחצית הלבנה שנדחקה לשוליים, לפעול כנגד מוסדות המדינה והליך הבחירות הדמוקרטית תחת הסיסמה "עצרו את הגניבה". באותה מידה שוול-סטריט אחראית לערעור המשטר הדמוקרטי האמריקאי, השקל החזק למעשה מערער את הדמוקרטיה בישראל.

זוהי הסיבה לכך שממשלו של ביידן פועל בצורה נחרצת כדי להתפטר מהרייגניזם, תוך אימוץ הנוסחה ההפוכה, הגורסת ש"המדינה היא הפתרון". ביידן קבע את הסיסמה "לבנות מלמטה כלפי מעלה" ((Build Back Better, ולא להמשיך להסתמך על הנוסחה הכוזבת, הטוענת שככל שהעשירים יתעשרו, כך גם העניים יצאו מרוויחים. "תגבו מסים מהעשירים" הפכה לסיסמה רווחת מול מיליארדרים כמו ג'ף בזוס, אילון מאסק ומרק צוקרברג, אבל לא בישראל. "ממשלת השנוי" הישראלית ממשיכה לדבוק בנוסחה הישנה של רייגן, כאשר ימין, שמאל ואסלאמיים מחובקים יחדיו כדי למנוע את שובו של הביביזם.

הם מתנהגים כטיפשים ועיוורים, וכמו בשאלה הפלסטינית, הם טומנים את ראשם בחול ומסרבים להסתכל למציאות בעיניים. הגזענות והאלימות ושנאת הזר הן תוצר ישיר של המחלה החברתית ממנה סובלת החברה הישראלית, וביבי פשוט טיפח אותה באופן פופוליסטי. הפערים בין יהודים לערבים, בין אשכנזים למזרחים, בין האזרחים הישראלים לאזרחים הפלסטינים, כל אלה יוצרים את המציאות העגומה בה אנו חיים. אלימות בחברה הערבית, שנאה ואלימות בתוך החברה היהודית, והמשך שפיכות הדמים היומיומית בגדה המערבית ובעזה. סדרי העדיפויות במדינה צריכים להשתנות מהקצה לקצה, אבל כל עוד תמשיך הממשלה לדבוק באותה הדרך, המציאות הזאת תמשיך להתפוצץ לנו בפנים כל יום מחדש.   

    

 

 

דעם כלכלה ירוקה - מדינה אחת

אודות דעם כלכלה ירוקה - מדינה אחת

דעם מפלגת פועלים מעמידה בפני הציבור פרוגרמה כוללת לשנוי מהפכני של החברה בישראל, המבוססת על שלשה עקרונות בסיסיים – שלום, שוויון וצדק חברתי. דעם מאמינה כי העקרונות האלו אינם יכולים להתממש תחת המשטר הקפיטליסטי הגלובלי, והגשמתם היא חלק מהמאבק למען כינון חברה סוציאליסטית, המקדשת את רווחת האדם ולא את הרווח.