מסע הבחירות של דעם – המחאה מתורגמת לכח פוליטי

<img class="alignright" src="http://heb.daam.org.il/wp-content/uploads/2012/12/banner111.jpg" alt="" width="166" height="124" />אפשר לחשוב שבמערכת הבחירות הנוכחית לא קורה דבר כמעט. מאחר והתוצאה ידועה מראש, היא דומה לצפייה במשחק כדורגל בשידור חוזר. יש תחושה של תבוסתנות באוויר וההתייחסות לימין המתחזק היא כמו התייחסות למזג האוויר: אפשר לדבר עליו, אבל אי אפשר לשנותו. קשה להאמין שרק לפני שנה וחצי, בקיץ 2011, כבשו האזרחים את הרחוב, רעיונות חדשים נזרקו לחלל האוויר, הפוליטיקאים נראו בזויים ומובסים והצעירים התל אביבים יצאו מאדישותם והשמיעו את דעתם

אפשר לחשוב שבמערכת הבחירות הנוכחית לא קורה דבר כמעט. מאחר והתוצאה ידועה מראש, היא דומה לצפייה במשחק כדורגל בשידור חוזר. יש תחושה של תבוסתנות באוויר וההתייחסות לימין המתחזק היא כמו התייחסות למזג האוויר: אפשר לדבר עליו, אבל אי אפשר לשנותו. קשה להאמין שרק לפני שנה וחצי, בקיץ 2011, כבשו האזרחים את הרחוב, רעיונות חדשים נזרקו לחלל האוויר, הפוליטיקאים נראו בזויים ומובסים והצעירים התל אביבים יצאו מאדישותם והשמיעו את דעתם בלי להתחשב ב"מבוגרים" שהכזיבו אותם.

אבל מראה עיניים זה מטעה. במערכת הבחירות הזאת נוצרת תופעה חדשה, תוססת, דינמית, צעירה ומלאת אנרגיות הנושאת את רוח הקיץ ההוא – מסע הבחירות של דעם. המסע הזה התחיל כבר אז, בגוש האדום שצעד בהפגנות ההמוניות. אז נפגשו האנשים המניעים היום את המסע המופלא הזה אל השינוי. זאת הייתה התחברות ספונטאנית בין סיסמאות ואנשים, יהודים וערבים, פועלים ועובדי צווארון לבן, אשר צעקו בערבוביה של עברית וערבית את סיסמאותיהם ולכן כל כך בלטו בין ההמונים הצועדים.

הסיסמה "העם דורש צדק חברתי" חיברה בין המפגינים בישראל לבין מיליונים במצרים ובעולם כולו, שיצאו לרחובות משום שנפשם קצה בשיטה הקפיטליסטית הדורסנית. הלהט של צעירי תל אביב נבע מההבנה שהם נכנסים להיסטוריה, החומות המפרידות קורסות ואנחנו מתחברים לעולם. צעירי קהיר דמו לצעירי מדריד, ותל אביב ניפצה את הקביעה הציונית של "עם לבדו ישכון". קהיר בנתה את האמונה בשינוי, ותל אביב החזירה את התקווה.

עברה שנה, וכאשר דפני ליף ניסתה שוב להצית את נס המרד, היא פגשה הפעם ממסד המוכן ומזומן להשתיק ולקנות כל ניצוץ של מחאה. העיתונות הפסיקה ללטף וחבריה להנהגה החלו להיראות יותר כעסקנים משופשפים ופחות כצעירים מורדים. נראה היה כי אבדה כל תקווה, וכי האביב הערבי לא היה אלא הקדמה לחורף קר.

אלא שהגוש האדום סירב לקפל את דגליו. כשם שבמצרים אי אפשר היה להחזיר את מובארכ והצעירים שם למדו את כוחם ורעיון הדיקטטורה הובס, כך גם הקיץ של המחאה יצר תודעה ודרך פעולה חדשים ופתח את הדלת בפני מרחב פוליטי שטרם התגבש לכוח חברתי חדש.

הבחירות כמאיץ

כך הפכה מערכת הבחירות הנוכחית למאיץ של תהליך בלתי נמנע. מי שנפגשו באותו קיץ חם ומהפכני וצעדו ביחד באופן ספונטאני, מצאו עצמם בפני אתגר חדש – איך לבטא את מאווייהם, ואיך להתמודד עם המערכת המסואבת שנגדה קמה המחאה. כך הם גילו את הפוטנציאל העצום ברעיונות של הגוש האדום. האכזבה מהמפלגות הקיימות, גם ברחוב היהודי וגם ברחוב הערבי, יצרה אפשרות נדירה לחשוב על משהו חדש. הסיסמאות הלאומניות-בדלניות ברחוב הערבי  התבררו כמקסם שווא שאינו יכול להוציא את האוכלוסייה הערבית מתוך העוני הכרוני שבו היא שרויה. בצד הישראלי, ההתחפרות מאחורי חשדנות פינתה את מקומה להתחברות על בסיס מכנה משותף רחב שבא לידי ביטוי בדרישה לצדק אחד לכולם.

בניגוד למחאה, המפגש לא מתרחש בכיכרות וברחובות, אלא במרחב הווירטואלי של הרשת החברתית שהניעה את המהפכות הערביות ועדיין מניעה את ההפגנות נגד המשטר של אסד בסוריה. זוהי הזירה החדשה המאפשרת חיבורים מופלאים שהיו בלתי אפשריים עד עתה. הדף של דעם בפייסבוק מחבר בין דוברי עברית לערבית ולרוסית. הוא יוצר זירה שבה יהודים וערבים יכולים לתקשר ביניהם. המסרים כה פשוטים ומובנים עד כי ניתן לארוז אותם ולהעביר אותם בשפות שונות ובהרמוניה נדירה העומדת בסתירה למציאות. זוהי הוכחה חיה שערבים ויהודים ועובדים מכל המגזרים יכולים לחיות, לדון וגם להיאבק יחד נגד האויב המשותף – השלטון שזנח את האזרחים לטובת קומץ עשירים.

דף הפייסבוק של דעם הצליח במקום שבו תנועת המחאה כשלה. הוא הצליח לחבר בין מרכז לבין פריפריה, בין אינטלקטואלים לעובדי כפיים, בין מורי מכללות לאמנות לבין נהגי משאיות. הנכונות של אלה ואלה להתחבר לדעם אינה מובנת מאליה. החשדנות המפרידה בין יהודים לערבים, אשכנזים למזרחים ולדוברי רוסית או אמהארית מנעה עד כה את האחדות. אולם, שנים רבות של עבודה וחינוך, של ניהול מאבקים משותפים והקמת ועדים, כאלה שצלחו וכאלה שנכשלו, יצרו אמון בסיסי בדעם ובחבריה העוסקים במלאכה.

תרגום הכוח הווירטואלי לכוח אלקטורלי

האתגר הגדול של דעם הוא לתרגם את הכוח הווירטואלי הזה לכוח אלקטורלי. עד כה הצלחנו להעתיק את המחאה אל המרחב הווירטואלי ולהפוך את המצע לטקסטים, לגרפיקה ולסרטי וידאו שחושפים את עמדות המפלגה ברבים. פתחנו מרחב להחלפת דעות בשפות שונות, ולקיום דיון פוליטי חי, תוסס ודמוקרטי. כוח חדש מתגבש ופורץ למרחב הציבורי וההצטרפות המתמדת של חברים חדשים מראה כי הכוח הזה ממלא צורך שנוצר עקב המציאות המשתנה. הנהירה אחר דעם אינה "טרנד" אלא מגמה העונה לתודעה חברתית ההולכת ומתגבשת, הן ברחוב היהודי והן ברחוב הערבי. ככל שהמסע הזה מתעצם הופכת הבנייה של כוח פוליטי ייצוגי בכנסת לברת השגה.

דעם צועדת בדרך הזאת שנים ארוכות. הרעיונות נשארו אותם רעיונות, אלא שהמציאות השתנתה ואפשרה לרעיונות לפרוח. רעיונות מהפכניים פורחים בתוך תנועה מהפכנית, וזו נוצרת כאשר השיטה הקיימת  קורסת והתודעה החברתית דוחה את המוסכמות. התפישה הבסיסית שהמדינה שייכת לאזרחיה נסדקה כאשר השלטון "התחתן" עם ההון ומשאבי הציבור הוגשו כנדוניה. מדינת ישראל הפכה למדינת כל עשיריה והפקיעה מהאזרחים את הכוח להשפיע ולשנות. כאשר נפערו הפערים המעמדיים נולדה התודעה המהפכנית. לכן עובדים, ללא הבדלי לאום, שפה או מוצא, חוברים כדי להשיב לעצמם את כבודם הנרמס ואת הזכות להחליט על גורלם. מול המלחמה הם מעמידים את השלום, מול הגזענות את האחווה, מול הניצול את הזכות להתפרנס בכבוד ומול חוסר השוויון את הצדק החברתי לכל.

התחושה היא של רגע היסטורי. האווירה מחשמלת והאינטנסיביות שבה מתנהל מסע הבחירות מורה על שינוי המתרחש בכל רגע נתון. האנרגיות שנוצרו בקיץ 2011 מוכפלות היום כמה מונים, והמטרה נראית קרובה מתמיד. דבקנו ברעיון, נאבקנו בעבורו במשך שנים ורכשנו את אמון העובדים שפעלנו אתם נגד העוני ונגד הניצול היומיומי. אנו מאמינים שיש המונים הרוצים לשמר ולפתח את האנרגיות שנוצרו באותו קיץ. במערכת הבחירות הזו אנו מונעים על ידי אנרגיה מהפכנית שתביא אותנו לכנסת. קבענו לעצמנו מטרה והאחריות הציבורית מחייבת אותנו שלא להרפות עד שנשיג אותה. כי נוכח התחזקות הימין הפאשיסטי בישראל עומדות שתי ברירות  בפני הציבור: שינוי או אבדון.

Avatar

אודות יעקב בן-אפרת