הילד עומר בן השבע שרק לפני כמה שעות שוחרר מביה"ח לאחר ניתוח כשגופו עוד מפוצץ מסמי ההרדמה קרס מקופל על ספסל המתכת בסככה שלפני משרדי המתק שבמחסום קלנדיה.
פתיל המחאה בפלסטין קצר. הידיעה שמוחמד מובארק תושב מחנה הפליטים ז'לזון נורה למות בידי חיילי צהל הציתה גלי מחאה ברחבי הגדה. בכפר סילואד אליו ירדנו בדרך חתחתים של סלעים וקוצים הרבה חיילים ירו הרבה גז על הרבה ילדים ונערים שזרקו הרבה אבנים.
אנשים מספרים שלא תמיד אבו-נהדי היה משוגע, שפעם היה בסדר, שהיה לו הרבה כסף, היה חי בארצות רחוקות ורק כשהתחילו לעשות שלום חזר הביתה, למחנה הפליטים קלנדיה. אבל אז הילד שלו מת. חיילים ירו לו בראש והוא מת.
הם, הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים, למרות שמעמדם כתושבי קבע מקנה להם חופש תנועה (שלא כאחיהם תושבי פלסטין), נדרשים לעצור, להחנות את רכבם ליד עמדת החיילים במובלעת כביש שלכך נועדה, להזדהות, לצאת מהרכב ולפתוח לעיני החיילים את תאי מטען .
אין מילה אחרת לתאר את תוצאות פשעם של מתנחלי בית-אל כלפי תושבי השכונה הפלסטינית שעל גבולה הם, הפולשים, הקימו את יישובם המבוצר מלבד טרור.
חמישה ימים לא היה חשמל ולא היו מים במחנה הפליטים קלנדיה סיפר מחמוד."כמו שאצלכם" אמר. חשבתי שלא בדיוק כמו שאצלנו מחמוד, לא בדיוק.
"זה רק בדיקות שגרתיות" אמר חייל שאבטח חיילת שאימנה כלב על רכבים של פלסטינים.
להם זו שגרה. רק שגרה.
האיש קטוע שתי רגליו ששוחרר בבוקר מבי"ח ברמאללה אחרי טיפול במחלת הכליות ישב וחיכה בסבלנות שדודו יגיע למשרדי המת"ק ואולי יתקבל האישור שיאפשר לו עוד באותו היום לשוב לביתו.
הילד עומר בן השבע שרק לפני כמה שעות שוחרר מביה"ח לאחר ניתוח כשגופו עוד מפוצץ מסמי ההרדמה קרס מקופל על ספסל המתכת בסככה שלפני משרדי המתק שבמחסום קלנדיה." title="זו לא תקלה, זו מדיניות." />