![רגשות מעורבים משני צידי האוקיינוס האטלנטי: בעוד אובמה הבטיח לעצמו שקט בגבולותיו כשהשיג את מספר הקולות בסנאט הדרוש לאישור הסכם הגרעין עם איראן, באירופה אנג'לה מרקל מקוננת על כך שהיבשת […]](https://heb.daam.org.il/wp-content/uploads/2015/09/ילד-סורי-115x115.jpg "פליטים על ראשם")
הסכם וינה מבטא אכן שינוי אסטרטגי במדיניות האמריקאית באזור. עד היום שיחק האינטרס הביטחוני הישראלי תפקיד מרכזי בהתוויית המדיניות המזרח תיכונית של הממשל האמריקאי. מצב זה הולך ומשתנה היום, כאשר המלחמה בדאע"ש מקבלת עדיפות עליונה.
![בימים אלה הכנסת רותחת בנושא המשט החדש המתדפק על חופי עזה, במיוחד לאור כוונתו של ח"כ באסל גטאס להשתתף במשט "כדי להפנות את הזרקורים אל המצור המתמשך על עזה, ואל […]](https://heb.daam.org.il/wp-content/uploads/2015/11/daamlogo-simple-115x115.jpg "עזה והגדה בהליכי גירושין")
רוח הבלהות של ה-BDS מרחפת על פני ישראל. השר לעניינים אסטרטגיים גלעד ארדן מונה לרכז מטה שיפעל נגד החרם על ישראל ו"ידיעות אחרונות" פותח בקמפיין הסברה רחב היקף נגד החרם. ראש הממשלה חוזר עד מיאוס על הטענה "אנחנו מוכנים לנהל מו"מ עם אבו מאזן ללא תנאים מוקדמים" תוך שהוא מזכיר שוב ושוב את מחויבותו לעיקרון שתי המדינות. ארגונים יהודיים בעולם מתגייסים למערכה ומארגנים ביקורי עיתונאים רמי מעלה בישראל במטרה לשכנעם שאין מקום להטיל חרם על ישראל. אפילו שלדון אדלסון, הטייקון של הרפובליקאים בארה"ב, חובר לטייקון של הדמוקרטים חיים סבן כדי להדוף את מה שמתחיל להיתפס כאיום אסטרטגי על ישראל.
ההתמוטטות הקרובה של משטר הבעת' הסורי אינה הפתעה, להפך: ההפתעה היא כי הוא שרד עד עתה. מרגע פרוץ המהפכה היה ברור שלמשטר בדמשק אין כל סיכוי לשרוד, ואמנם שר הביטחון דאז אהוד ברק טען בדצמבר 2011:"המשפחה הזאת [משפחת אסד] סיימה את תפקידה ההיסטורי. הם ייעלמו כנראה תוך כמה שבועות."אמנם הוא טעה בתזמון, והשבועות הפכו לשנים, אך צדק במהות. אכן תפקידו ההיסטורי של אסד הסתיים.
"שוללים את קיומנו כי אנו שוללים את עוולותיהם" – זוהי ההכרזה המופיעה היום בדף הפייסבוק של "בידאיה" (התחלה), תנועה חדשה שמטרתה לשנות את המשטר המצרי הקיים, ובמילים אחרות, להפיל את סיסי ולחזור למשטר דמוקרטי. "בידאיה" מזכירה את "כיפאיה", תנועה שקמה בתקופת שלטונו של חוסני מובארכ, והיתה הסנונית הראשונה שבישרה את האביב המצרי ואת סופו של המשטר ששלט 40 שנה. "בידאיה" היא תנועה של צעירים ואינטלקטואלים מצרים הקוראים לחזור לעקרונות מהפכת ה- 25 בינואר 2011 שהפילה את מובארכ.
שותפיו הקודמים אמנם התרסקו, וזו נחמה פורתא, אבל לעומת זאת שותפים חדשים לא הגיעו. למעשה נצחונו של ביבי אינו כה גדול, בעיקר כי הדרך שבה בחר להגיע לשלטון ניצבת בעוכריו.
קוראים לה חנין ראדי, בת 35, אם לארבעה ילדים, שיננית במקצועה, מתגוררת בטירה שבמשולש. אין בתיאור הזה כל דבר מיוחד, אלא אם כן נוסיף את העובדה שחנין אוהבת לרוץ, וכאן מתחיל הסיפור. ספורט נשים ויישוב ערבי לא מסתדרים ביחד, זה נחשב לשעטנז.
ביבי זוכה בנאמנותם של המדוכאים, אבל בעיקר בגלל העדר אלטרנטיבה פוליטית המסוגלת להתמודד איתו. ביבי ובוז'י הם בהחלט לא כוחות. זה היה ברור כבר מתחילת המירוץ.
