יעקב בן אפרת ארכיון

ההפגנות נגד תכנית פראוור היו סוערות גם אם לא המוניות, ועל כן עוררו רעש גדול. העיתונות הישראלית אוהבת תמונות של התנגשויות בין שוטרים ומפגינים ערבים כאשר דגלי פלסטין מתנוססים ברקע. דגלי פלסטין בהפגנות הפכו לאופנה של התרסה: ביבי רוצה שנכיר במדינה יהודית, לעומתו אנחנו מכירים רק בפלסטין, ובשבילנו אדמות הנגב הן אדמות פלסטיניות בדיוק כמו אדמות הגדה המערבית ועזה.

המשך קריאה..

מסע הצלב של נתניהו נגד שאר העולם עמד במרכז נאומו בפתיחת מושב החורף של הכנסת. הנושא המרכזי הוא כמובן איראן, אבל החיצים מופנים אל ארה"ב ובעלות בריתה במערב.

המשך קריאה..

נאום בר אילן 2 של נתניהו התרכז מטבע הדברים באיראן, אלא שבשולי הדברים נתניהו לא קיפח את הפלסטינים, והזכיר שאלה אנטישמים ואלו גם כן. מה הניע את נתניהו להשמיץ את הפלסטינים בעוד הוא מנהל אתם מו"מ

המשך קריאה..

הנאום של נתניהו היה עד כדי כך כולו אמת, שהוא סחט שבחים מופלגים מכל מבקריו. איש מהם לא האמין שנתניהו מסוגל להגיד אמת, ועשרים שנות פעילות ציבורית יעידו על כך. הבעיה היא, אומרים פרשניו המנוסים, שנתניהו נזכר להגיד את האמת שלו בזמן שאף אחד כבר לא רצה לשמוע אותה, אחרי שהוא איבד את אמינותו בעיני העולם. חוסר האמינות של נתניהו לא נובע מעמדותיו כלפי איראן, אלא מעמדותיו כלפי הפלסטינים מחד, ומדיניות העמימות כלפי 'מפעל הטקסטיל' בדימונה.

המשך קריאה..

הדרמה הצפויה לא התרחשה, אובמה ורוחאני לא נפגשו, ולחיצת היד ההיסטורית תחכה להזדמנות אחרת. תחת זאת, שני המנהיגים דברו אחד אל השני מעל במת העצרת הכללית של האו"ם. אובמה פרס בפני העולם את משנתו המדינית, וכך גם רוחאני. אם משווים את שני הטקסטים, נראה שהסדר בין איראן לבין ארה"ב קרוב מתמיד, וכי הפגישה הקרובה בין שר החוץ האמריקאי ועמיתו האיראני תצמיח הבנות דומות להסדר בין קרי לבין לברוב, באשר לנשק הכימי בסוריה.

המשך קריאה..

בסוף אסד סיפק את האקדח המעשן שדובר עליו כה רבות במהלך השנה האחרונה. גופות התינוקות המוטלות על הרצפה לא השאירו אף אדם אדיש, כמו גם סיבת המוות. לא היו עליהן סימני דם. המוות היה שקט ואכזרי. התמונות גם לא השאירו מקום לפקפוק בשאלה מי נושא באחראיות לטבח ולשימוש בגז קטלני. זהו משטר שכבר מעל שנתיים טובח בבני עמו בנשק קונבנציונלי, במטוסים ובטילי סקאד. הוא כבר גבה מחיר של למעלה מ- 100 אלף קרבנות בנפש, מאות אלפי פליטים ומליוני עקורים בארצם. שני מיליון בתים הרוסים. כפי שראינו אין אמצעי שמשטר זה בוחל בו כדי לשמר את שלטונו גם לא הנשק הכימי, האסור בכל האמנות הבינלאומיות.

המשך קריאה..

אנחנו שוב בהריון, הודיעו ציפי לבני וסאיב עריקאת לאחר כמה ניסיונות כושלים, הפלות אין ספור, ודם שזרם כמים לאחר כל כישלון. הפעם הדברים נראים אחרת, הם מבטיחים, ומדוע? כי הציפיות הן כה נמוכות, עד שמכאן אפשר רק לעלות.

המשך קריאה..

ביום שישי ה-19.7 הודיע ג'ון קרי, שר החוץ האמריקאי, על חידוש המו"מ בין ישראל לפלסטינים. ההודעה לא יצאה מירושלים או רמאללה, אלא דווקא מהבירה הירדנית עמאן, שהפכה לבסיס הקדמי של משרד החוץ האמריקאי באזור. קרי לא נפגש בסיבוב הנוכחי עם בנימין נתניהו, מאחר והיה ברור שלא נתניהו הוא מי שצריך להחליט. הכדור נמצא במגרשו של מחמוד עבאס, והוא זה שהתבקש לקבל את התנאים הישראלים המוכרים - מו"מ ללא תנאים מוקדמים, כלומר משא ומתן לשם משא ומתן, כנהוג מאז החתימה על הסכם אוסלו.

המשך קריאה..