מחסום קלנדיה ארכיון

פעם היו לסמי חלומות. אבל מאז אותו היום בו שלושה חיילים תקפו אותו, קיללו את אמא שלו, היכו אותו, התעללו בו והשליכו אותו שותת דם ועצמותיו שבורות – אין לו יותר חלומות. מאז הוא רק שורד.

המשך קריאה..

הפועלים המועסקים באזור התעשייה עטרות נמנים בין היוצאים מהכלל. אבל אסור לטעות ולחשוב שהאישורים ניתנים להם מדאגה לפרנסתם ורווחתם.

המשך קריאה..

לכל איש יש שם וכל איש נושא על כתפיו צרור של סבל ואוחז בידיו צרור ניירות שבלעדיהם אינו קיים.

המשך קריאה..

האמת הקשה יותר סמויה מהעין וזו העובדה שמשרדי המת"ק שבהם מקבלים הפלסטינים (או לא) אישורי מעבר סגורים ארבעה ימים ברציפות.

המשך קריאה..

כי במקום בו זכויות הפרט למרמס ואדם באשר הוא אינו אלא צל עובר או איום בטחוני, גם הקשיש הגווע מסרטן במח שהועבר במחסום כמו היה חפץ ולא כמי שגופו מיוסר ורוחו שבורה, מוסיף נדבך לפשעים הנעשים בשמנו.

 

המשך קריאה..

אבל האמבולנס שהגיע מפלסטין כדי להשיבה למקום מנוחתה האחרונה ושעמד מטרים אחדים מהחיילים לא זכה להתייחסות. התעלמו מקיומו. ועברו דקות ארוכות. כמו הייתה זו שגרה שאדם גווע מעוכב. בעצם הייתה זו שגרה שאדם גווע מעוכב. ושקט, לא מחאה ולא תלונה. רק החידלון והמוות נחו כעננה אפורה וסמיכה ונסעו משם לצדה של האישה כשהדרך נפתחה בפניה.

 

המשך קריאה..