פעם היו לסמי חלומות. אבל מאז אותו היום בו שלושה חיילים תקפו אותו, קיללו את אמא שלו, היכו אותו, התעללו בו והשליכו אותו שותת דם ועצמותיו שבורות – אין לו יותר חלומות. מאז הוא רק שורד.
כי במקום בו זכויות הפרט למרמס ואדם באשר הוא אינו אלא צל עובר או איום בטחוני, גם הקשיש הגווע מסרטן במח שהועבר במחסום כמו היה חפץ ולא כמי שגופו מיוסר ורוחו שבורה, מוסיף נדבך לפשעים הנעשים בשמנו.
מי שמפרים את החוק הבינלאומי האוסר ענישה קולקטיבית – חייבים לעמוד לדין.
פעם היו לסמי חלומות. אבל מאז אותו היום בו שלושה חיילים תקפו אותו, קיללו את אמא שלו, היכו אותו, התעללו בו והשליכו אותו שותת דם ועצמותיו שבורות – אין לו יותר חלומות. מאז הוא רק שורד.