הכאוס של טראמפ והתקוות של נתניהו

בנאומו של נתניהו בפני הכנסת ב-18 לנובמבר, הוא נפרד לשלום מהנשיא ביידן, לא לפני שהתחשבן אתו על המרורים שהאכיל אותו בשנה האחרונה. מצד אחד, נתניהו יודע היטב שאלמלא ביידן, הוא, והחברה הישראלית כולה, לא היו עומדים על רגליהם היום. אין זה סוד שב-7 באוקטובר הבהלה השתלטה עליו, הוא נעלם, ממשלתו הצווחנית נאלמה, והצבור חש שאין מנהיג בישראל. עשרה ימים לאחר מכן התייצב ביידן בירושלים כדי למלא את החלל המנהיגותי, להקרין עוצמה ולתת תקווה לאזרחי ישראל.

אלא שזמן קצר לאחר מכן החליטה ארה"ב לנהל את המלחמה הזאת בשלט רחוק, ואף פעלה בכל מרצה כדי להביא לשנוי פוליטי בישראל. עבור ביידן נתניהו הפך למכשול העיקרי לשלום, הוא "איבד את הדרך" כתב מנהיג הדמוקרטים בסנאט צ'אק שומר, וחובה להחליפו. אלא שבינתיים, ביידן נמצא בדרכו החוצה, צ'אק שומר כבר לא מנהיג הרוב בסנאט, דונלד טראמפ ניצח בגדול, והאופק הפוליטי שוב נפתח לרווחה בפני נתניהו. 

עכשיו בכנסת, נתניהו החליט לכבס את הכביסה המלוכלכת באופן פומבי, כשהחשש מתגובה אמריקאית נעלם. כך מנה נתניהו את כל חטאיו של הממשל האמריקאי:

"ארה"ב הסתייגה מהכניסה לעיר עזה, לביה״ח 'שיפא', היא הסתייגה מהכניסה לחאן יונס, אבל בראש ובראשונה היא התנגדה התנגדות עזה לכניסה לרפיח. לא רק שהיא התנגדה לכניסה לרפיח, הנשיא ביידן אמר לי: "אם אתם תיכנסו, אתם תישארו לבד". הוא אמר עוד יותר מזה, הוא אמר גם שהוא יפסיק משלוחי נשק, סוגי נשק שחשובים לנו מאד, וכך הוא עשה. כמה ימים לאחר מכן הופיע שר החוץ בלינקן, וחזר על אותם דברים, ואמרתי לו בפורום רחב, אמרתי לו ": Tony, if we have to, we will fight with our fingernails" –  אם נצטרך אנחנו נילחם בציפורניים. "

לא היה בדבריו של נתניהו כל חדש, הדברים היו ידועים, אלא שזאת היתה הפעם הראשונה שהם נאמרו בפומבי מפיו של ראש ממשלת ישראל, מדינה התלויה לחלוטין בתמיכה אמריקאית.

ההתחשבנות עם ביידן לוותה בהתחשבנות לא פחות חריפה עם נציגי שלטון החוק בישראל. מאחורי דרישתו של נתניהו לחקור את ההדלפות היוצאות מהצבא ומהקבינט, עומד הרצון העז לפטר את היועצת המשפטית לממשלה העומדת בראש התביעה הכללית. סירובה של הפרקליטות להיענות לבקשת נתניהו לדחות את עדותו והקביעה של בית המשפט שעליו להתייצב לעדות בתחילת דצמבר, מעמידה אותו עם הגב אל הקיר. כל זה לא היה קורה לו היה עולה בידו לבצע את ההפיכה המשטרית, לשנות את הרכב בית המשפט העליון, להעניק לכנסת את הכוח "להתגבר" על פסיקות בג"צ ולהעביר כל חוק שעולה על דעתו כדי לבצר את מעמדו.

ארה"ב שאינה מתפקדת היא סכנה לעולם, ובעיקר לכל אותן מדינות התלויות לחלוטין בכלכלה ובצבא שלה.

נתניהו מסתכל בערגה לעבר טראמפ שקם מהאפר והפך בבת אחת לקליגולה הכול יכול. טראמפ שולט בכל מוסדות השלטון – הנשיאות, הקונגרס על שני בתיו ובית המשפט העליון. מסע הבחירות של טראמפ היה מטורף במלוא מובן המילה. הוא גייס לצדו דמויות מפוקפקות, כמו אילון מאסק ורוברט קנדי, שהמכנה המשותף שלהם הוא שנאתם לממסד, ונכונותם להילחם עד חורמה ב"אויב הפנימי". לו לביבי היה את הכוח שיש לטראמפ, הוא היה ממליך את בנו יאיר בתור יורש, ואת הממסד המשפטי, הביטחוני והתקשורתי הוא היה משלח לאלף עזאזל.

אבל, טראמפ אינו נתניהו וארה"ב אינה ישראל. מה שיקרה בישראל ישפיע על אזרחיה ועל שכניה הערבים, ומה שיקרה בארה"ב ישפיע על 350 מיליון אמריקאים בנוסף לשבעה מיליארד בני אדם בעולם. טראמפ אינו מגיע כדי לתקן את עוולות המשטר הקפיטליסטי האכזרי, כפי שסבורים רבים מבוחריו, אלא כדי לחולל מהפכה של ממש ולזעזע את הסטטוס קוו. מה שמניע אותו הוא זעם על הפסדו במערכת הבחירות הקודמת, רצון לנקום בממסד המשפטי שהעמיד אותו לדין, ובקונגרס ששפט אותו פעמיים. פעם אחת באשמת ניצול בלתי חוקי של סמכות, ופעם שנייה באשמת הסתה למרד.

טראמפ שונא את התקשורת שחושפת את שקריו; הוא שונא את הממסד הרפואי שנלחם לצד המדע בתיאוריות הקונספירציה שלו; הוא מתעב את הממסד הצבאי שנותר נאמן לחוקה האמריקאית במקום להוכיח את נאמנותו למנהיג; והוא רואה באקדמיה חממה לתרבות ה"ווק" המקלקלת את הנוער האמריקאי. הוא מתאר את ארה"ב של ביידן בצבעים מעוותים כאילו מיליוני מהגרים טורפים את חיות המחמד, אונסים וגונבים. הוא מבטיח לתקן את הכול, לגרש מהגרים ולהוזיל את המחירים. כך תחזור אמריקה לגדולתה.

אלא שהמציאות מאוד רחוקה מההזיות של טראמפ. הוא נכנס לכהונתו השנייה כאשר הנתונים המקרו כלכליים מצוינים: האבטלה נמוכה, האינפלציה בשליטה, הבורסה פורחת ואתה גם חסכונות הפנסיה של העובדים, וכל זה בזכות אותן מוסדות שהוא מכריז עליהם מלחמה. אפשר לפטר את כל המטה הכללי, לשסות את משרד המשפטים במתנגדיו, לצנזר את העיתונות, לצמצם את זכות ההצבעה, לבטל את ביטוח הבריאות, לחסל את המוסדות הרגולטורים בתחום הבריאות, ולפגוע בתקציבי האוניברסיטאות. זוהי תכנית שמבטיחה כאוס. היא תהרוס את ארה"ב כמעצמה צבאית, וכמובילה בחדשנות מדעית, רפואית ואקדמית. זה יהיה העתק של הדגם הטורקי, הרוסי וההונגרי, המבטיחים אמנם שלטון לעד אך שלטון כזה שאליו מתלווה עוני, דיכוי של חופש הדיבור, ופיגור כלכלי ומדעי.

ארה"ב זקוקה ללא ספק לשינוי, ואת ההוכחה לכך מספק טראמפ עצמו והתמיכה העצומה לה זכה. בחירתו לנשיא בשנית ממחישה את העובדה שהשיטה לא עובדת: שיטת הבחירות מסורבלת ולא דמוקרטית; בית המשפט העליון וכן הממסד המשפטי כולו נבחר על בסיס פוליטי ולא מקצועי; ההון הגדול השתלט על הפוליטיקה שהפכה מוטית באופן קיצוני לטובתו; מערכת הבריאות המופרטת כשלה בהתמודדות עם הקורונה; והעדר דיור ציבורי ורשת רווחה חברתית משליך את העובדים לעוני. אמריקה אכן זקוקה למהפכה חברתית וחוקתית, אך כזו השומרת על הדמוקרטיה ועל זכויות האזרח. שום טוב לא יצמח מהכאוס, ההרס, והזעזוע שטראמפ מוליך אליהם.

זוהי הסיבה שלימין הישראלי אין סיבה אמיתית לחגוג. ישראל זקוקה לארה"ב מתפקדת ולא למדינה בלתי צפויה שאי אפשר לסמוך עליה. הוויכוחים בין נתניהו לממשל ביידן לא מנעו מהם לתאם את המלחמה מול איראן והproxies- שלה, או לתווך כדי להשיג הפסקת אש בלבנון. האקדמיה בישראל תלויה בשיתוף פעולה עם האקדמיה האמריקאית. כל תרופה והמצאה ישראלית חייבת את אישור ה FDA שטראמפ רוצה לבטל, יהיה בלתי אפשרי להיאבק במגפה הבאה בלי חיסונים אמריקאים, ואם הכלכלה האמריקאית תיפגע, החברות הישראליות יהיו הראשונות לסבול מכך.

ארה"ב שאינה מתפקדת היא סכנה לעולם, ובעיקר לכל אותן מדינות התלויות לחלוטין בכלכלה ובצבא שלה. אולי אפשר יהיה לספח את השטחים הכבושים, לנסות ולחזור על ההפיכה המשטרית, ולחקות את טראמפ, אבל התוצאה תהיה הרסנית לחברה הישראלית כולה. קשה לנבא את העתיד, אבל המינויים החדשים של טראמפ מבטיחים עתיד סוער ובלתי צפוי. הוא יעורר את זעמם של מיליוני אמריקאים מכל שדרות העם שייפגעו באופן ישיר מחוסר תפקוד של ממשל כושל. מיליון האמריקאים שמתו עקב הקורונה, וההתקפה על בניין הקונגרס כדי למנוע את העברת השלטון בינואר 2021 מהווים עדות למחיר הכואב שמשלם עם בגלל שיגעון גדלות של מנהיג חסר מעצורים.

העם בישראל מחויב לבוא חשבון עם האחראים לאסון ה-7 באוקטובר. את הקלון הזה טראמפ לא יוכל למחוק, והוא גם לא יוכל לחוןאת נתניהו כפי שחנן את עצמו.