החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לערוך בחירות חדשות בבית שמש ובנצרת יצרה עניין ציבורי רב.כנהוג במקומותינו, בעוד שבית שמש זכתה במלוא תשומת הלב של התקשורת העברית, העיתונות הערבית עסקה רק בנצרת. בבית שמש התנהל קרב אימתני בין חילונים וחרדים, כאשר הקווים היו ברורים מאוד– ש"ס מצד אחד וכל היתר מצד שני. גם בנצרת הקווים היו חדים מאוד.הקרב היה בין נוצרים למוסלמים, עם חד"ש ששיקפה את המרכיב הנוצרי, ומולה קואליציה של התנועה האסלאמית, בל"ד וכל היתר. אולם בעוד שהבחירות בבית שמש לא שינו דבר ואריה דרעי חגג ניצחון מתוק, בנצרת ארע מהפך, כאשר חד"ש הפסידה את ראשות העירייה לאחר 40 שנות שליטה, מאז שתאופיק זיאד סילק את מפלגת העבודה ב- 1975.
עבור חד"ש זה לא היה סתם הפסד אלא מפלה של ממש. בסיבוב הבחירות הראשון, שתוצאותיו נפסלו, נוצר תיקו, עםכ- 17,000 קולות לכל מועמד. כאשר ראש העיריה הקודם מטעם חד"ש, ראמז ג'ראיסי, עתר לבית המשפט וביקש ספירה חוזרת, הפער בינו לבין רשימת "נצרתי" בראשות עלי סלאם היה רק 9 קולות! על רקע זה החליט היועץ המשפטי לממשלה לשלוח את שני המועמדים לבחירות חוזרות, ומה שהיה תיקו הפך לתבוסה קשה. בסיבוב השני ההפרש בין עלי סלאם לבין ראמז ג'ראיסי הגיע ל- 10,000 קולות, במידה רבה בשל העלייה באחוזי ההצבעה. אם בסיבוב הראשון עמד אחוז ההשתתפות על70%, חודשיים לאחר מכן הוא עלה ל84%, וכל 14 האחוזים הלכו לעלי סלאם. תגובתה של חד"ש הייתה הלם מוחלט וחיפוש מהיר של אשמים.
תיאורית הקונספירציה
בעולם הערבי, ובמיוחד בשמאל הלאומי, מאוד אוהבים להסביר כל אירוע דרמטי כקנוניה (מואמרה). הניצחון של האחים המוסלמים במצרים היה לא פחות מ"קנוניה אמריקאית ציונית"; המהפכה בסוריה נגד אסד היא קנוניה "אמריקאית ציונית"; וללא ספק המפלה של חד"ש בנצרת היא קנוניה "ציונית אסלאמית". אכן קווי הדמיון בין נצרת, קהיר ודמשק בולטים לעין, בכולן שלטה אותה מפלגה במשך למעלה מארבעים שנה. הראיות לכאורה לקיומה של קנוניה בנצרת הן כדלהלן: יהודה ויינשטיין וגדעון סער הציונים התחברו עם נציגי האסלאם הקיצוני ממש כמו בסוריה, ואליהם חברו אנשי עזמי בשארה הנתמך ע"י קטר! והרי לכם ההוכחה הניצחת לכך שמה שקרה בנצרת מהווה בבואה לאביב הערבי, שעל פי חד"ש אינו אלא קנוניה ציונית אמריקאית.
אלא שהתיאוריה הזאת לא מחזיקה מים, וגם בתוך חד"ש יש מי שקוראים לעשות בדק בית רציני.הם מבינים שההפסד בנצרת הוא מהפך היסטורי, המסמל לא פחות משינוי במפה הפוליטית של הפלסטינים אזרחי ישראל, ואחד ההסברים המושמעים הוא הניתוק של חד"ש מהעם. 10,000 קולות שגויסו במשך תקופה כל כך קצרה מעידים על כך שתושבי נצרת בעטו את חד"ש החוצה ורצו שינוי. גם התפלגות הקולות אינה מותירה מקום לספק – חד"ש הפכה במרוצת הימים ממפלגה לאומית למפלגה עדתית, וזה התבטא בצורה מפחידה בהתפלגות הקולות. הנוצרים הצביעו רק חד"ש, המוסלמים רק "נצרתי". אפשר להאשים את היריבים בכך שהם "עדתיים" אלא שמי ששלט בנצרת 40 שנה הייתה חד"ש, ומי שיצר את השסע הנורא הזה הייתה הנהגתה. שליטתה של חד"ש זמן כה רב התאפשרה עקב אחוז ההצבעה הגבוה של הנוצרים, המהווים את השכבה היותר ותיקה ומבוססת בעיר, ואחוז הצבעה נמוך בקרב המוסלמים העניים. ברגע שהמשוואה השתנתה, השתנו גם התוצאות.
אין הבדלים גדולים בין המצעים של המפלגות. עלי סלאם היה סגנו של ג'ראיסי במשך שנים רבות, ורק אחרי שג'ראיסי חזר בו מהבטחתו לא להעמיד את עצמו לבחירות ולתמוך בסלאם, הקים סלאם את "נצרתי" בתור רשימה מתחרה. למרות שלא ניתן לייחס את המפלה של חד"ש לשינוי תודעתי עמוק בקרב האוכלוסייה הערבית, אין ספק כי עמדות חד"ש נמצאות כיום מחוץ לקונצנזוס החדש שנוצר לאחר פרוץ האביב הערבי. לפני האביב הערבי עמדה חד"ש בלב הקונצנזוס, כאשר עמדותיה האנטי אימפריאליסטיות ותמיכתה ב"כוחות ההתנגדות" בלבנון ובאיראן אפשרו לה לשחות עם הזרם. אלא שהאביב הערבי יצר פילוג עמוק בתוך העולם הערבי ובקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. התמיכה של חד"ש בהפיכת הצבא המצרי בראשות הגנרל סיסי כנגד הממשלה הנבחרת של האחים המוסלמים, חשפה את אופייה האנטי דמוקרטי. אולם, תמיכתה בבשאר אסד, הזורע מעשי טבח והרס בסוריה הגדישו את הסאה, ויצרו עוינות בקרב שכבות רחבות של האוכלוסייה, ובמיוחד בקרב הפועלים והעניים, שחד"ש מזמן התנתקה מהם. בעוד שבשנות השבעים חד"ש זכתה לתמיכתן של השכבות העממיות, היום היא משקפת מעמד ביניים אמיד.
משלושה יוצא אחד
העובדה שבאותו היום בו הובסה חד"ש בנצרת, עבר גם חוק המשילות המעלה את אחוז החסימה ל3.25%, מתוארת גם היא ע"י הנהגת חד"ש כסוג של קנוניה שמטרתה "להעלים את המפלגה הקומוניסטית ואת חד"ש מהנוף הפוליטי של מדינת ישראל". אמנם החוק נתפס על ידי הציבור הרחב, ובצדק, כניסיון לפגוע בייצוג הערבי בכנסת, אבל במק"י רואים כל דבר אחרת. בעיני מק"י העולם סובב סביבה בלבד, או שהוא בעדה או שהוא נגדה, בבחינת אני ואפסי עוד, דבר שאולי מסביר את חולשתה ואת הפסדה. חד"ש מרגישה מאוימת ע"י העלאת אחוז החסימה משתי סיבות. ראשית, מפלתה בנצרת מצביעה על היחלשות אלקטוראלית, ושנית, הבריתות שנכרתו סביב מועמדותו של עלי סלאם מנבאות אולי את העתיד הצפוי בבחירות לכנסת.
לא רק חד"ש ספגה מפלה בנצרת, אלא גם בל"ד, כאשר חנין זועבי קבלה רק 3,000 קולות בסיבוב הראשון. חשבון פשוט מסביר מדוע חנין זועבי נאמה בכל הבמות בהן כיכב עלי סלאם. אם עליית אחוז החסימה מביאה את סף המינימום לכניסה לכנסת לארבעה מנדטים, בל"ד לא יכולה לעבור את אחוז החסימה. החיבור בין בל"ד לבין התנועה האסלאמית יכול להבטיח את עתיד בל"ד, ובלעדיו אין לה תקומה. אמנם באופן תאורטי בל"ד יכולה לחבור לחד"ש, אך ככל הנראה אירועי נצרת מצביעים על מגמה. בל"ד וחד"ש פונות לאותו הקהל בדיוק, ועל כן התחרות ביניהן היא כל כך יצרית.
חד"ש יכולה לרוץ לבד בבחירות הבאות בהסתמך על ארבעת המנדטים להם זכתה בכנסת הנוכחית. אלא שאם, כמו במקרה של נצרת, כל הרשימות יתאחדו נגד חד"ש, גורלה ייחרץ. במאי הקרוב תערוך מק"י ועידה שלא מן המניין כדי להפיק לקחים ולהתוות את דרכה לעתיד. התעקשותה על ראיית העולם בפרמטרים מעוותים של "המלחמה הקרה", המובילה אותה לתמוך במנהיגים עריצים כמו פוטין ואסד, מצד אחד, וטענתה שבשל היותה מפלגה יהודית ערבית אין היא יכולה להתאחד עם גוש ערבי מונוליטי,עלולה להותיר אותה לבד במערכה. יתר על כן, מק"י הפסיקה זה מכבר להיחשב בעיני הציבור הערבי והיהודי כמפלגה יהודית ערבית בשל עמדותיה הלאומניות. רחשי לבה של האוכלוסייה הערבית נוטים לאיחוד כל הרשימות הערבית, והתעקשותה של חד"ש לרוץ לבד עלולה למחוק אותה מהמפה הפוליטית.
דרישתה של האוכלוסייה הערבית לאחד את המפלגות הערביות לרשימה אחת נובעת מההבנה שאין הבדל מהותי ביניהן: דפוס ההתנהגות שלהן, הסתמכותן על הרכב חמולתי פטריארכלי, דפוסי ההצבעה שלהן בכנסת, הבידול שלהן מהרחוב הישראלי, וריחוקן מהצרכים היומיומיים של הבוחר, הפכו את הדרישה לאיחוד להגיונית וגם לסוג של מחאה נגד שלושת המפלגות כאחד. כאילו לומר, אם ממילא כולכם אותו הדבר עדיף שתתאחדו ותייצרו מרכז כוח אחד. המחאה באה לביטוי באחוז ההשתתפות הנמוך,רק 50% מבעלי זכות הבחירה משתתפים בבחירות לכנסת, בעוד שאחוז ההצבעה לרשות המקומית, כשהרשימות מורכבות על פי מפתח חמולתי והדיווידנדים מוחשיים, גבוה בהרבה. חד"ש איבדה את ייחודיותה ועל כן היא משלמת מחיר פוליטי כבד. העובדה שהיא עומדת בצד הלא נכון של ההיסטוריה, יחד עם פוטין, אסד וסיסי, רק מחמירה את מצבה. אם היא תמחק, כפי שהיא עצמה מזהירה, תהיה זו תוצאה של מעשיה ומחדליה, ולא של קנוניה שנרקמת במחשכים.
