רק מי שביתו ברמאללה,
רק מי שלמעלה ממחצית שנות חייו מאחוריו
הורשה לחצות את המחסום.
מכל מיליוני הגרים בערים, בעיירות ובכפרים שאינם בתחומה של רמאללה נמנע חופש הפולחן ונאסרה התפילה באל-אכסה.
לאורך כל כבישי הגדה הונחה "רשת דייגים" מהודקת:
במחסום זעטרה (הוא תפוח), בכיכר אדם וגם במחסום ג'בע.
ומי שהערים על הציידים שבדרך והצליח להשתחל דרך אחד מחורי הרשת הצפופים, נתפס בבדיקה הקפדנית בפתחו של מחסום קלנדיה והושב על עקבותיו מבעד ל"דלת המסתובבת".
לא היו הנחות ולא הקלות.
"אני חסר לי ארבע חדשים" רטן איש מאוכזב.
ואחד, שבא כל הדרך מקלקילה, שיש לו אישור עבודה בירושלים התקף בכל אחד מימי השנה מלבד ביום השישי לחדש הרמדאן אמר: "הבעיה זה לא שאני צעיר, הבעיה זה הכיבוש".
כל הצבא ואשתו היו בקלנדיה.
יותר חיילים מפלסטינים.
חמושים ורובים קידמו את המעטים שהלכו על האדמה החרוכה והמפויחת ונשמו את אדי הגז המדמיע.
משעה אחת עשרה בליל אמש ועד שלוש לפנות בקר לא פסקו במקום היריות והשלכות רימוני גז לעבר הצעירים הפלסטינים שמחו על רציחתו של הנער –
מוחמד אבו-חדירבשועפט.
ועל הקיר, מתחת לראשי חיילים, תמונה חדשה של השהיד –
מוחמד יוסף חמיס א-חאג'.
עד השהיד הבא.
כתיבת תגובה