דמשק עדיין נתונה לשליטתה של משפחת אסד ובני דודיו, בריוניו וצבאו. המשפחה הפכה את מפלגת הבעת' למנגנון פרטי שלה כדי לשלוט על הארץ ולהפוך את העם לאריסים או עבדים שאין להם כל זכות בעושר החברתי ולא בהבעת דעותיהם. המשטר השתמש בשיח המוקאוומה (התנגדות) לישראל ואמריקה בלי קבלות בשטח, והראיה לכך המשך הכיבוש הישראלי בגולן למעלה מ45 שנים, בלי יריית כדור אחד. הדיבורים על ההתנגדות היוו כיסוי להמשך דיכוי העם. ברגע שהעם הזה התנגד לדיכוי אסד הפגין את יכולותיו הצבאיות הרוסיות כנגדו ולא בחל בשום דרך כדי להראות את התנגדות לעמו.
הדרך לדמוקרטיה זרועה בדם רב, והעם מראה נכונות לשלם את המחיר היקר מכל, והוא הגיע לנקודת האל-חזור. כל משטר שיבוא במקום אסד ידע שמדובר בעם שיודע להיאבק ולהתנגד לכל משטר שלא יתן לו את אשר התחייב לתת לו בבחירות דמוקרטיות, קרי מענה למצוקות החברתיות וחופש ביטוי, והוא יפיל גם אותו בבחירות שיבואו אחרי. מצרים ותוניס הן דוגמאות לכך שלא ניתן להגיע לדמוקרטיה מלאה מבלי לעבור קודם באסלאם הפוליטי שמהווה כוח פוליטי חברתי משמעותי. כוח זה, למרות כל הסתייגויותיי ממנו בהיותו אופורטוניסטי וקפיטליסטי לרוב, אבל הוא נטל תפקיד ברור במהפכה, ועל זה העם תיגמל אותו.
כתיבת תגובה