ישראל רואה בעצמה מדינה דמוקרטית ומודרנית, אבל גם במדינות עם כלכלה נחשלת כמו עיראק ועומן, מצבן התעסוקתי של הנשים הערביות טוב יותר.
כנס שדרות דן בנושא "שילוב האוכלוסייה הערבית בשוק העבודה", מדווח נמרוד בוסו בדה מרקר היום. אולם המילה "שילוב" מסגירה את האפלייה המובנית כלפי האזרחים הערבים. אין צורך לשלב אותם משום שהם אינם סרבני עבודה, הם לא עוסקים בלימוד תורה, הם פשוט מובטלים ועניים, ולא מתוך בחירה. האפלייה השוררת בכל תחומי החיים אחראית למצבם: העדר אזורי תעשיה ותשתית תחבורה, דחייתם ממקומות עבודה, וחינוך מיושן.
המדינה מעדיפה להביא מהגרי עבודה בכבילה, המועסקים בתנאי עבדות ומביאים רווחי עתק לחברות כח אדם, על פני פתיחת מקומות עבודה לנשים ערביות בחקלאות. 80 אחוז מהנשים הערביות נמצאות מחוץ לשוק העבודה. האבטלה גבוהה גם בקרב נשים ערביות משכילות, והפער בין העסקת נשים ערביות ליהודיות זינק בשנים האחרונות. זהו "הנומרוס קלאוזוס" המוטל על תושבי "תחום המושב" הערבים. הנושא נידון במסדרונות משרדי הממשלה, אבל האפלייה נשארת.
האזרחים הערבים משתוקקים לעבודה הוגנת. הנשים הערביות מתוסכלות בבתיהן ומדוכאות כי אין באפשרותן לצאת מהבית ולהשתכר, הילדים עניים, והעתיד שחור. הגיע הזמן לשים לזה קץ: להפסיק עם מדיניות יבוא מהגרי העבודה, להפסיק את האפליה בתקציבי פיתוח ולבנות תשתיות בישובים הערבים, ולהפסיק עם החקיקה הגזענית. דרושה מדיניות חדשה ומעשים בשטח כדי ליישם עיקרון פשוט: צדק אחד לכולם.
כתיבת תגובה