עשרים בני אדם ששוחררו לאחר אשפוז מבתי חולים בערי הגדה נקבצו אל מחסום קלנדיה כדי לקבל במשרדי המת"ק אישורים להמשיך את דרכם לביתם שברצועת עזה.
פעם היו לסמי חלומות. אבל מאז אותו היום בו שלושה חיילים תקפו אותו, קיללו את אמא שלו, היכו אותו, התעללו בו והשליכו אותו שותת דם ועצמותיו שבורות – אין לו יותר חלומות. מאז הוא רק שורד.
עוד לפני ששני האמבולנסים נפגשו והילדה החולה נסעה עם אמה, הגיע למקום חניית האמבולנסים נציג הצלב האדום שסיפר על תינוק בן שבעה חדשים שפגם במוחו, אולי אפילפסיה, אולי משהו אחר. "חייבים להעביר אותו להדסה" אמר האיש.
הפועלים המועסקים באזור התעשייה עטרות נמנים בין היוצאים מהכלל. אבל אסור לטעות ולחשוב שהאישורים ניתנים להם מדאגה לפרנסתם ורווחתם.
לכל איש יש שם וכל איש נושא על כתפיו צרור של סבל ואוחז בידיו צרור ניירות שבלעדיהם אינו קיים.
האמת הקשה יותר סמויה מהעין וזו העובדה שמשרדי המת"ק שבהם מקבלים הפלסטינים (או לא) אישורי מעבר סגורים ארבעה ימים ברציפות.
האיש הקשיש כרע והתפלל בפתח המשרדים. רק אז נכנס. הוא יצא ובידו אישור עבור הבת. הוא, האב, סורב. אלו חוקי הכיבוש. לא די להיות אב כדי לסעוד בת בחוליה.
אלפי בני האדם הפוקדים מדי יום את מחסום קלנדיה וסביבותיו לא עצרו את נשימתם למשמע הודעתו של רה"מ נתניהו ש:"צעדים חד-צדדיים מצד הפלסטינים ייענו בצעדים חד-צדיים".
הם איש ונער וילד, קומץ מרבבות הנרמסים תחת מגף האלימות וגסות הלב של המוציאים לפועל את מדיניות הכיבוש ששמה לה למטרה לשבור את רוחם ושגרת חייהם של בני העם הפלסטיני
נדיה ועימאד גם ידעו שלפי חוקי הכיבוש אסור לנדיה לחצות את מחסום חיזמה (שהוא אקסקלוסיבי לבעלי תעודות כחולות). ולמרות האיסור ולמרות החשש החליטו לנסות ולהגיע יחדיו לבית הוריו של עימאד שבמזרח ירושלים. קיוו אולי החיילים לא יקפידו, זה קורה לפעמים במחסום חיזמה שהחיילים לא מקפידים.
האיש הקשיש כרע והתפלל בפתח המשרדים. רק אז נכנס. הוא יצא ובידו אישור עבור הבת. הוא, האב, סורב. אלו חוקי הכיבוש. לא די להיות אב כדי לסעוד בת בחוליה." title="חירות" />