איסטנבול, ועמה כל ערי תורכיה, התקוממה נגד מה שכונה הדיקטטורה של "מפלגת הצדק והפיתוח", ונגד העומד בראשה, ראג'ב טייפ ארדואן. בתודעתנו, כיכר תקסים התמזגה עם כיכר תחריר, שדרות חביב בורגיבה התמזגו עם כיכר אל-עבאסיין בדמשק, ונראה היה שאנו מתבוננים בעוד אירוע מאלו שהתרגלנו אליהם מאז פרוץ האביב הערבי בחורף 2011. לא רק משום שמדובר בהפגנות ועצרות לא אלימות, אלא משום שמי שיזם אותו הם צעירות וצעירים משכילים ממעמד הביניים, אשר פסחו מעל ראשן של המפלגות המסורתיות ושל התקשורת הרשמית, והשתמשו ברשתות החברתיות לפרסום המתרחש ללא צנזורה.
בין המעורבים בנעשה בסוריה, אין כל ויכוח על כך שהמשטר הסורי כפי שהוא סיים את תפקידו ההיסטורי, חוץ מהשילוש הבלתי קדוש של רוסיה, איראן ושלוחתה הלבנונית חזבאללה. אלא שבדרך אל נפילתו, המשטר הסורי גורר את האזור למלחמה, ומדביק את השכנים במחלה העדתית. עם כניסת חזבאללה למערכה, התפשט הקונפליקט מסוריה לעיראק, וכמובן ללבנון.
הבור בתקציב המדינה העמיד את הממשלה, ובעיקר את הציבור, בפני השאלה איך ממלאים אותו. חסרים בתקציב 40 מיליארד שקל, ועקרי הכלכלה הקפיטליסטית אוסרים על הממשלות להכנס לגרעון שעובר את רף ה3% מהתל"ג. הבעיה היא שמה שמותר לקפיטליסט אסור לממשלה, והיא לא יכולה לעבור סף מסוים של גרעון מבלי להענש בירידה בדרוג האשראי. לעומת זאת, היתרון של הקפיטליסט מתמצה ביכולתו לעשות "מינוף", כלומר ללוות כספים בשיעור של פי שלושים מהונו כדי לממש את הפנטזיות העסקיות שלו. הוא קונה חברות, חוזים עתידיים וניירות ערך, ומשתלט על הכלכלה. אם הוא מצליח הוא נחשב לגאון והונו מוכפל בצורה גיאומטרית. אם הוא נכשל הוא מבקש מהמלווים למחול לו על החוב.
עם פרוץ המהפכה בסוריה, הודיעה ממשלת ישראל שההתרחשויות בסוריה אינן מעניינה, ושאין בכוונתה להתערב. 40 שנות השקט ברמת הגולן, ודו הקיום עם המשטר הסורי, הביאו את ישראל למסקנה שאסד עדיף על פני כל תחליף. אך בחלוף שנתיים, כאשר המורדים שולטים על אזורים נרחבים, הצבא הסורי מתפורר, והמשטר מתקשה לשרוד, המדיניות הישראלית עוברת שינוי, מפסיביות זהירה להתערבות פעילה.
באירוע יוצא דופן, הודיעה ועדת המעקב של הליגה הערבית שתתמוך בהסדר בין הרשות וישראל. במסיבת עיתונאים (29.4.13) משותפת עם שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, בה נכחו יו"ר ועדת המעקב, השייח' הקטארי חמד בן ג'אסם א-ת'אני, שר החוץ המצרי, ושר החוץ של הרשות הפלסטינית, פירטו כי יתמכו בהסדר שיכלול תיקוני גבול מזעריים על בסיס חילופי שטחים שווים באיכותם ובכמותם.
טרם הספיק יאיר לפיד להתיישב בכיסאו, וכבר הכריז משרד האוצר מלחמה: בחרדים, בהסתדרות, במונופולים, בקיצור - מלחמת עולם. את מה שאבא טומי התחיל יחד עם נתניהו ב-2003, הבן הממושמע מסיים כעבור עשור, ומקיים את הצוואה הפוליטית של לפיד האב.
ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד נפרד ביום רביעי האחרון בנאום ברדיו פלסטין מתושבי הגדה המערבית. פיאד כבר הגיש את התפטרותו לנשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן כמה פעמים בעבר אלא שהפעם זה נראה סופי.
במהלך כל שלושת ימי הביקור שערך כאן אובמה לא הצלחנו להבין, בשביל מה, לעזאזל, הוא בא? מה הביא לישראל נשיא אמריקאי יומיים אחרי הרכבת ממשלה חדשה, ובזמן שבארה"ב מתנהל ויכוח גורלי סביב התקציב והמדיניות הכלכלית האמריקאית? שלושה ימים חיפשנו היכן החביא אובמה את האפיקומן, ולא מצאנו.
אחרי ארבע שנות מתח ויחסים עכורים בין הבית הלבן ולשכת ראש הממשלה הישראלי, ואחרי שאובמה ונתניהו פעלו ללא לאות להכשיל איש את רעהו, מגיע הרגע להכיר בעובדה ששניהם זכו באמון מחודש של עמיהם, ואין להם מנוס אלא לאחד את השורות.
ב- 18 במרץ 2011 פרצו ההפגנות הראשונות בעיר דרעא, בירת החוראן הסורי, בתביעה לשים קץ לשחיתות ולדיכוי. המשטר הגיב בירי לתוך ההמון והרג שלשה מפגינים. מאז התפשטו ההפגנות ברחבי סוריה, כאשר כל מחוז מפגין נגד הפגעים שהאזרחים הסורים סובלים מהם. למן ההתחלה ידע המשטר הסורי להכריז כי "המפגינים הם קומץ של מחבלים המייצגים אינטרסים זרים", וכבר אז נחרץ גורלה של המהפכה הסורית.
