כותבים ארכיון

בחודש מרץ, לאחר שביבי יקים את ממשלתו החדשה, מתעתד הנשיא אובמה להגיע לביקור היסטורי ראשון בישראל וברשות הפלסטינית. אובמה רוצה לדבר עם העם בישראל, אבל בפיו אין כל בשורה. הנושא הראשון על סדר יומו העמוס של הנשיא האמריקאי יהיה איראן, ולאחריו סוריה.

המשך קריאה..

המשך קריאה..

מאז הקמתה מחפשת ישראל את זהותה, ללא הצלחה מרובה. אמנם היא הגדירה את עצמה כמדינה יהודית, אבל מתברר שזה לא מספיק, מאחר והיא לא מצליחה להחליט אם היהדות היא לאום, דת, או גם וגם. לכך מתווספים דו הקיום המוזר בו חיות מדינת ההלכה והמדינה האזרחית, והאזרחות הישראלית שאינה תלויה בעצם הלידה בארץ או החיים בה, אלא במוצא הלאומי / דתי. האזרח הערבי נהנה מזכויות אזרחיות אבל לא מזכויות לאומיות, ומאזרחות על תנאי, שכן ניתן לשלול אותה עקב "הפרת אמונים למדינת ישראל". צרפת היא של כלל הצרפתים, ישראל היא של אזרחיה היהודים, ומי שמערער על קביעה זו נשללת ממנו זכותו הבסיסית להיבחר, ולהשפיע על גורל המדינה.

המשך קריאה..

לפני ארבע שנים ניסה חאלד משעל מנהיג חמאס, שישב באותם הימים בדמשק, לבסס את שלטונו על ידי התגרות ברורה בישראל. הוא היה אחראי על חטיפת גלעד שליט, גרף את אהדת העולם הערבי, תוך בידוד אבו מאזן ותומכיו במצרים, סעודיה וירדן. באותה תקופה עמדו לצדו ערוץ אל-ג'זירה הממוקם בקטר, איראן, וכל "מחנה ההתנגדות". היום חאלד משעל כבר לא יושב בדמשק אלא בקטר.

המשך קריאה..

אריאל שרון התחכם. הוא יצא מעזה וקיפל את ההתנחלויות, סגר את השער וזרק את המפתחות. הוא סירב לנהל מו"מ מסודר עם אבו מאזן, כדי שלא יאמרו עליו שהוא אחראי לוויתורי חינם. והתוצאה לא איחרה לבוא. חמאס השתלטה על עזה וגירשה את הרשות הפלסטינית, ומאז ההתכתשות בין ישראל וחמאס מסרבת לדעוך.

המשך קריאה..

אודה כבר מההתחלה, לא הצבעתי עבור אובמה למרות ששמחתי מאוד שרומני נכשל. עוד אעז ואתוודה, שגם בבחירות הקודמות נמנעתי מלהצביע עבור אובמה, ויחד עם זאת התרגשתי כאשר אדם שחור נבחר לנשיא ארה"ב. אני מעריץ את לינקולן הרפובליקאי, ונראה לי שבחלומותיו הפרועים ביותר הוא לא דמיין לעצמו את הרגע שבו שחור ודמוקרט יכהן כנשיא. הבעיה שלי היא, שאינני נוהג להצביע עבור אדם, אלא עבור הפרוגרמה שהוא מייצג,

המשך קריאה..

המשך קריאה..