הסוציאליזם והניסיון הסובייטי

המשטר הסוציאליסטי

בבריה"מ, בהיותו ניסיון ראשון, דחף את התנועות והמפלגות המהפכניות בעולם לחקות את המודל הסובייטי, ללא קשר לתנאים הפוליטיים של כל אחת מהן. משטר חד מפלגתי הפך לדגם של כל המפלגות הקומוניסטיות שהובילו את מהפכה סוציאליסטית מסין דרך ויטנאם, תימן הדרומית ועד קובה. הסוציאליזם לא ידע דגם אחר, מלבד המשטר החד מפלגתי, למרות ההבדלים העמוקים בהשקפה ובתפישה בין סין מצד אחד ויוגוסלביה מצד שני, ובין שתיהן לבריה"מ. הסוציאליזם הפך לא דמוקרטי ודוגמא לדיכוי כל דיעה אחרת.

התירוץ למשטר ששלל את הדמוקרטיה, היה שהכלכלה הסוציאליסטית מפצה על העדר ריבוי דעות. כן היתה נפוצה האמירה, שהמשטר הפרלמנטרי הקפיטליסטי מאפשר חופש דעות ואולם אלו אינן משנות את התוכן הנצלני והמדכא שלו. המשטר הסובייטי אכן הבטיח זכויות חברתיות וכלכליות, ורמה גבוהה של שוויון לפועלים ולעמי העולם, ולא ניצלם לטובת מיעוט עשיר, דבר שהעניק לו תמיכה בלתי מותנית של מעמד הפועלים והעמים המדוכאים.

אך עם נפילת בריה"מ התברר עד כמה חלקית ומוטעית היתה תפיסה זו. התמוטטות השיטה הסובייטית הוכיחה שמניעת הדמוקרטיה לא שירתה את מעמד הפועלים, אלא את השכבה הבירוקרטית הצרה ששלטה על המפלגה הקומוניסטית ובאמצעותה על המדינה כולה. המשטר הבורגני הפרלמנטרי, על העיוותים שלו, לעומת זאת, הצליח לשמור על המשטר הקפיטליסטי באמצעות הבחירות הכלליות שמאפשרות לציבור להביע את דעתו, גם אם בצורה חלקית, ויוצר סוג של קונצנזוס סביב לגיטימיות המשטר. מי שמשתתף בבחירות, לא יכול לטעון שאין לו הזדמנות להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות.

מעמד הפועלים מצא את עצמו בין שתי אפשרויות: משטר סוציאליסטי שמבטיח את הצרכים הבסיסיים של עבודה, דיור, חינוך, בריאות, תרבות לכל, אולם מתכחש לדמוקרטיה; לבין משטר דמוקרטי פרלמנטרי שמבטיח את חופש הביטוי, אולם פועל לחלוטין לטובת בעלי ההון ואינו מותיר מקום אמיתי להשפעת הפועלים. מעמד הפועלים בבריה"מ אכן איבד את האמון במשטר והתרחק מהפוליטיקה; לעומתו, מעמד הפועלים במדינות הקפיטליסטיות מצא עצמו ללא איגודים שיגנו על זכויותיו וגם הוא הפך אדיש לחיים הפוליטיים ואיבד את האמון בתפקיד הפרלמנט הדמוקרטי הבורגני.

השורשים התיאורטיים של הכשל הבסיסי

התפישה הלניניסטית של המרכסיזם התגבשה דרך הפעולה הפוליטית ברוסיה הקיסרית. הפירוש של לנין לתיאוריה של מארכס הוביל לויכוח ולפילוג עמוק בתנועת הפועלים בתוך רוסיה ומחוצה לה. הסיבה לכך כפולה: ראשית, מארכס עצמו לא היה ברור ביחס למשטר הפוליטי שיחליף את המשטר הבורגני הפרלמנטרי לאחר המהפכה הפרולטרית. שנית, התנאים הפוליטיים ברוסיה היו שונים לחלוטין מהמצב באירופה, משום שמעמד הפועלים ברוסיה היה חדש והיווה מיעוט קטן בשל היעדר פיתוח כלכלי קפיטליסטי במדינה שרובה נשענה על חקלאות והונהגה על ידי משטר חצי פיאודלי.

לנין נאלץ לבנות מפלגה חשאית ובילה את רוב חייו הפוליטיים בגלות. בו בזמן בגרמניה, פעלה המפלגה הסוציאליסטית בגלוי והנהגתה נהנתה מחופש ומיצוג חזק בפרלמנט. המשטר הקיסרי ברוסיה עמד על סף התמוטטות, כאשר המשימה של התנועה המהפכנית, שהורכבה ממפלגות ליברליות וממפלגות שייצגו את האיכרים ואת מעמד הפועלים, היתה להפיל את המשטר ולהקים במקומו רפובליקה דמוקרטית. ואולם, לנין הלך

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14