הסוציאליזם והניסיון הסובייטי

בידי השליט החדש, סטלין, כדי לפתור את הבעיות הקשות מהן סבלה בריה"מ שהתבטאו בשני היבטים עיקריים: מגזר חקלאי גדול ומפגר ומגזר תעשייתי קטן. סטלין השתמש בכוחה של המדינה כדי לכפות הפקעת אדמות לטובת המדינה והפיכתן לקולחוזים גדולים ומאוחר יותר לפתוח במסע תיעוש חסר תקדים.

מדיניות זו לא היתה מכוונת נגד הבורגנות הגדולה שכבר חוסלה מזמן, אלא נגד האיכרים, בעלי הקרקעות שמספרם הגיע למיליונים. האופוזיציה למדיניות זאת היתה אדירה, דבר שגרר שימוש באמצעי דיכוי חריפים שהביאו לחיסולם של מיליוני בני אדם. הדיכוי כלל לא רק אופוזיציונרים מחוץ למפלגה, אותם חיסלו בשנים הראשונות לאחר המהפכה, אלא גלש בשנות השלושים למסעות טיהור נגד חברי המפלגה עצמם. המדיניות הזאת הצליחה לבנות את בריה"מ כמדינה תעשייתית אדירה בעלת צמיחה שנתית של 10%. זאת בזמן שגרמניה וארה"ב סבלו ממשבר כלכלי עמוק ששיתק את החברה והוביל לצמיחת הפשיזם.

הדיקטטורה הפרולטרית הוכיחה עצמה כמשטר שיכול לשרוד מול התערבות חיצונית ואופוזיציה חזקה מבית, וכמשטר שיכול לבנות חברה סוציאליסטית תעשייתית מודרנית. אולם, המחיר היה עצום. אם בתחילה הופנו האמצעים הדיקטטוריים נגד המתחרים של המפלגה הקומוניסטית, הרי שבהמשך, בשלב בניית הסוציאליזם להצלת בריה"מ, הם שימשו נגד האופוזיציה בתוך המפלגה. עמדת מזכ"ל המפלגה הפכה לצו מוחלט שאין לערער עליו. מי שהעז להתווכח נחשב לבוגד במהפכה.

האמצעים הדיקטטוריים איפשרו לשלטון להתגבר, בטווח הקצר, על רבות מהבעיות שניצבו בפניו, אם כלפי האופוזיציה הפוליטית או בהאצת תהליכים כלכליים כמו תיעוש או הלאמת הקרקע. נקיטת מדיניות של שכנוע הדרגתי של האנשים היא פעולה שיכולה להימשך שנים ולהיתקל בהתנגדות שעלולה למנוע הגשמת ההישגים שהושגו. גם אם אנחנו מקבלים שהכוונה היתה בניית סוציאליזם והעלאת רמת החיים של מעמד הפועלים, זה לא מה שקרה בפועל. ההיסטוריה לימדה אותנו שכל ההישגים הללו מועדים ליפול אם אין מאחוריהם משטר פוליטי מתאים, שיבטיח לא רק את רווחת האנשים אלא גם את חופש הביטוי שלהם כתנאי למניעת שחיתות, אדישות ונתק בין המדינה לעם.

המדינה והדיקטטורה הבורגנית

אחד הנימוקים העיקריים ליצירת הדיקטטורה הפרולטרית כמשטר פוליטי, היה ההנחה המארכסיסטית שהמדינה היא מכשיר בידי מעמד אחד לדיכוי מעמד אחר. במקרה של המדינה הבורגנית, היא מהווה מנגנון שמורכב מצבא, בתי משפט וביורוקרטיה, שמטרתו לדכא את מעמד הפועלים. מכאן הסיק לנין שהמדינה הסוציאליסטית מהווה כלי בידי מעמד הפועלים לדכא את הבורגנות, אלא שהפעם יהיה הדיכוי מופנה לא נגד הרוב, אלא נגד המיעוט שבמיעוט כדי להפקיע את העושר וזכויות היתר שלו ולהעבירם לעם כולו. החלק השני של ההנחה הזאת, בהתאם להיגיון הדיאלקטי הוא שלאחר שיסתיים חיסול המעמדות וכל סוגי הניצול יהיה על המדינה להיעלם במה שנקרא שלב השלטת החברה הקומוניסטית.

מכאן באה המחשבה שהדמוקרטיה ממנה נהנה מעמד הפועלים במדינה הקפיטליסטית המפותחת אינה אלא כיסוי ליבראלי. מאחוריו מסתתרת הבורגנות, ששולטת במדינה ובאמצעותה על בתי המשפט, הצבא ומנגנוני המדינה הבירוקרטיים, כל זאת על מנת לשמור על האינטרסים הכלכליים שלה ולנצל את מעמד הפועלים. עמדה זו היתה נושא לוויכוח קשה שהתנהל

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14