הסוציאליזם והניסיון הסובייטי

בין המפלגות הסוציאליסטיות, שנהנו מהדמוקרטיה הפרלמנטרית, והשיגו דרכה הישגים משמעותיים לפועלים, ובין המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שהאשימה אותן, בצדק, שהפכו למפלגות רפורמיסטיות בשרות בעלי ההון.

הניסיון ההיסטורי של 90 שנה מאז המהפכה הרוסית הכריע את הויכוח לא פעם ולא פעמיים. אין ספק שלנין איפיין נכונה את המפלגות הסוציאל דמוקרטיות. מספיק לצפות במה שקרה בבריטניה, ספרד וגרמניה, כיצד ישמו המפלגות הסוציאליסטיות את הפרוגרמה הקפיטליסטית הניאו-ליבראלית, כדי להבין שהן עברו למחנה הקפיטליסטי. אולם, בכל מה שקשור למשטר הפרלמנטרי הבורגני, למרות שהוא כיסוי פוליטי לשלטון הבורגנות, אי אפשר לצמצם את התיאור שלו ל'דיקטטורה בורגנית', כפי שטען לנין.

דבר נוסף שאנו לומדים מההיסטוריה, הוא שהדיקטטורה הבורגנית האמיתית לובשת צורה של פשיזם שמבטל את כל החירויות הדמוקרטיות ואת הפרלמנט, ומדכא ביד ברזל את מעמד הפועלים והנהגתו. כן למדנו מההיסטוריה של המאה העשרים איזה תפקיד מסוכן של תמיכה בפשיזם ממלא מעמד הביניים במדינות המתועשות, אותו מעמד שלא היה לו קיום ממשי במהפכה הרוסית. המשטר הפרלמנטרי אם כן, אינו דיקטטורי, ואולם הוא גם אינו משטר יציב שלא ניתן לשינוי. כאשר הבורגנות נהנית משליטה פוליטית מוחלטת ונהנית מצמיחה כלכלית, היא יכולה לקיים דמוקרטיה פרלמנטרית. ואולם, במצב של משבר כלכלי חריף, כאשר מעמד הפועלים מתקומם נגד אבטלה ועוני, חושפת הבורגנות מחדש את מלתעותיה וכופה דיקטטורה שנשענת על הצבא השירותים החשאיים ושאר מנגנוני הדיכוי של המדינה.

המדינה גם היא שינתה את אופיה המדכא הצרוף. כגוף דיכוי בלבד, היתה המדינה בימי מארכס ואנגלס מבנה העל העולה, ואולם היא עברה שינוי כתוצאה מההתפתחויות ההיסטוריות שהתחוללו במחצית הראשונה של המאה הקודמת, ובמיוחד הקומוניזם והפשיזם. השפל הכלכלי בשנות השלושים הוביל לצמיחת זרם פוליטי בורגני חדש שרוצה למנוע את המהפכה הסוציאליסטית מצד אחד, ואת הפשיזם מצד שני. הוא הגדיר מחדש את תפקיד המדינה, לא כמגינת האינטרסים של הבורגנות בלבד, אלא כמווסתת ומחלקת את העושר החברתי בין המעמדות בדרך שתבטיח למעמד הפועלים מינימום של רמת חיים וזכויות, מה שנקרא מדינת הרווחה.

משטר זה פתח פתח בפני המפלגות הסוציאליסטיות הרפורמיסטיות במערב לחדש את הפרוגרמה שלהן, כפי שקרה למפלגה הדמוקרטית בארה"ב שיישמה רפורמות מהותיות בזמן כהונתו של הנשיא פרנקלין רוזוולט בשנות השלושים והארבעים. משטרו של רוזוולט הפך, לאחר מלחמה"ע השנייה למעין מדריך פוליטי לשמירה על היציבות החברתית, ולמניעת קטסטרופה, כמו זו שעברה על אירופה לפני המלחמה ובמהלכה. לפי השקפתו של לנין, הברית בין מעמד הפועלים והבורגנות במדינות המערב היא ביטוי ל"שוחד" שנותנת הבורגנות לפועלים כדי שיקבלו את שליטתה. אין ספק ש"מדינת הרווחה" היתה סוג של הסדר כזה, כאשר זכויות יתר ורמת חיים דומה לזו של מעמדות הביניים, עמעמו את הדחף המהפכני של הפועלים.

לנין ידע לאפיין נכון את האופי של המפלגות הרפורמיסטיות, אבל עמדתו לגבי המדינה היתה חד צדדית. בנוסף לפן המדכא, שקיים ללא ספק במדינה, היא גם ממלאת תפקיד חשוב בניהול הכלכלה והחברה באמצעות תכנון וחלוקת המשאבים, כמו גם ריסון הכלכלה באמצעות מדיניות מיסוי

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14