השאלה הפלסטינית והאלטרנטיבה הסוציאליסטית

  השחרור הלאומי לבורגנות, ומוויתור על פרוגרמה מעמדית, ומדגיש את הצורך בבניית מפלגת פועלים עצמאית.

האסטרטגיה של חז"ד אינה מציאותית

התרומה התיאורטית העיקרית של אותה ועידה של חז"ד משנת 1981, היתה הגדרת תפקידו האוונגרדי של מעמד הפועלים בקרב תנועת השחרור הלאומי: "גורל תנועת השחרור הלאומי הערבית במשימותיה הלאומיות , עתידה, ויכולתה להצליח בהדיפת תוכניות האימפריאליזם ובהבסת האויב הישראלי, תלויים בתפקיד האוונגרדי אותו ימלא מעמד הפועלים בהנהגתה. רק התיצבותה של הנהגת מעמד הפועלים בראש (הדגשת העורך) המהפכה הלאומית הדמוקרטית יכולה להבטיח את התנאים להצלחה ולנצחון" (עמ' 164).

כפי שאנו רואים, הוועידה הזאת קבעה משימה אסטרטגית חדשה לשמאל, והיא כיבושה של הנהגת תנועת השחרור מידי הבורגנות והגשמת המהפכה הלאומית הדמוקרטית. משימה זו נשענה על שני יסודות. הראשון – פשיטת הרגל של ההנהגה הבורגנית. השני – ההערכה שהתקופה ההיסטורית, שראשיתה בשנות ה80-, הכשירה את הדרך לסוציאליזם. באותה תקופה ניצחה תנועת השחרור הלאומי בעולם את האימפריאליזם מניקרגואה ועד אנגולה ואתיופיה. דעת הקהל, בקרב העמים המדוכאים האמינה באפשרות של ניצחון הסוציאליזם על הקפיטליזם, אשר הגיע, על פי הניתוח המרכסיסטי לנינסטי, לשלב ההסטורי הסופי שלו.

ואולם, למרות שחז"ד ייעדה למעמד הפועלים את הנהגת התנועה הלאומית, היא נפלה לטעות פרוגרמתית יסודית, שהתבטאה במסמך שכתבה. השגיאה היסודית נעוצה בהגדרת האופי של הברית הלאומית הנחוצה, ובהבנת ההפרדה הנחוצה בין מעמדות הביניים והפלאחים מצד אחד, לבין הבורגנות, כמעמד בעל אינטרסים מיוחדים לו. במקום שיראו במעמד הפועלים ובפלאחים בני ברית של החזית הלאומית הרחבה, קבע המסמך כי "הבורגנות יכולה וצריכה להשאר חלק מהברית הלאומית". וכך מנסחת חז"ד את השאלה ועונה עליה בעת ובעונה אחת: "האם פירוש הדבר שהמהפכה הערבית, בשלביה הנוכחיים, איבדה את אופיה הלאומי הדמוקרטי, והברית עם הבורגנות הלאומית אינה נחוצה יותר? התשובה היא, לא. ואולם, המצאותה של הבורגנות לבדה בהנהגת אותה ברית סותרת את הדרישות האובייקטיביות של צמיחה והתקדמות תנועת השחרור והמהפכה הלאומית הדמוקרטית. לכך בדיוק התכוונו כשדברנו על העמקת משבר ההנהגה הבורגנית של תנועת השחרור הלאומי הערבית." (עמ' 163)

המשימה האסטרטגית שקבעה לעצמה חז"ד אינה יכולה להתגשם, משום שאינה ריאליסטית ביסודה. בקביעת עמדתה כלפי הבורגנות הפלסטינית נפלה חז"ד לאותה טעות ממנה הזהירה את השמאל הערבי פעמים רבות. זאת ועוד, המסמך הדרדר לכדי המצאה רעיונית שאינה אלה סטייה מהמרכסיזם-לניניזם כאשר קבע כי קיימים שני סוגים של ניגודים: הראשי, בין כל העם כולל מעמד הפועלים והבורגנות הלאומית מצד אחד ובין האימפריאליזם והציונות מצד שני; והמשני, בין מעמד הפועלים והבורגנות.

האמת היא שהאינטרס המשותף בין מעמדות העם בהתמודדות עם הדיכוי היה קיים מאז ומתמיד. הבורגנות הצרפתית למשל, לא יכלה להצליח בהפלת המשטר הפיאודלי בלי השתתפות המונית של הפועלים והעניים. וכך גם ברוסיה. אולם מארכס ולנין חזרו והזהירו את הפועלים משיתוף פעולה עם הבורגנות, שלא היססה לטבוח בהם לאחר שסייעו לה לתפוש את השלטון. זה מה שעשה משטרו של מחמד נג'יב לפועלים במצרים

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55