השאלה הפלסטינית והאלטרנטיבה הסוציאליסטית

וכך, במקום להלחם בבורגנות, ולבודדה מההמונים, הפנה השמאל הפלסטיני את מאמציו לחפש מכנה לאומי משותף עם הבורגנות, בעוד שזו השתמשה בשמאל כדי לכפות על כניעתה בפני הציונות. הדבקות בסיסמת "האחדות הלאומית" ( כביכול מול הכיבוש) מנעה מהשמאל למלא את משימתו האסטרטגית ולהציג את עצמו כהנהגה אלטרנטיבית לבורגנות המושחתת.

כאשר אנו קוראים מה שנכתב במסמך ההסטורי של חז"ד לפני כשני עשורים על הנטיות הימניות הרווחות בשמאל הערבי, אין לנו אלא לצחוק מתוך כאב. המסמך אומר:

"אחד המכשולים הראשיים בפני הצבתו של מעמד הפועלים בראש תנועת השחרור הלאומית הערבית, היה אימוץ רעיונות ימניים ומדיניות מזדנבת אחר הבורגנות הלאומית. ביסוס הברית בין האגפים השמאליים והבורגנות שיבש את הבנת תפקידו של מעמד הפועלים במהפכה הלאומית הדמוקרטית ומנע מאבק עקבי ורצוף להשגת תמיכת ההמונים במעמד זה ובפרוגרמה שלו. כך מנעו למעשה מפלגות השמאל הערבי את הצגתו כאלטרנטיבה לקו המתנדנד שאפיין את ההנהגות הבורגניות, ובלמו את התהליך של שינוי הדרגתי ביחסי הכוחות המעמדיים בתוך התנועה הלאומית. יתר על כן, רעיונות ותיאוריות כאלה הובילו לאובדן הזדמנויות פז רבות, בהן אפשרו יחסי הכוחות למעמד הפועלים לתפוש עמדות הנהגה, אך הוא נמנע מכך בשל החלטה עצמית מוטעית." (שם, עמ' 189-188).

הזדמנויות פז כאלו הלכו לאיבוד גם במישור הפלסטיני. האחרונה שבהן היתה האינתיפדה ההרואית בשטחים הכבושים, שבה מלאה חז"ד תפקיד מוביל כשניסחה את הכרוז הראשון של ההנהגה המאוחדת. במקום לנצל את ההזדמנות ההיסטורית שנקרתה לפניה, ולפרוץ את דרכה העצמאית להנהגת העם הפלסטיני, תוך בידוד הבורגנות הפלסטינית, המשיכה חז"ד במחויבותה הבלתי מעורערת לאחדות עם פת"ח. מחויבות זו של חז"ד לא התערערה אפילו לאחר הכרזתו של ערפאת על ביטול האמנה הלאומית הפלסטינית, ותחילת המו"מ עם ארה"ב. ואכן, הבורגנות המושחתת בתוניס לא היססה להפוך את ההנהגה המאוחדת של האינתיפדה לכלי בידיה כדי לקדם את מטרותיה המעמדיות הפרטיות, על חשבון מעמד הפועלים הפלסטיני והמוני הפליטים.

מדיניות כושלת זו הובילה לפילוג העמוק שהתרחש בשורות חז"ד בסוף 1988. זה היה המחיר הכבד ששלמה חז"ד על מסירת מושכות האינתיפדה לערפאת במקום לבודדו מההמונים. היא נתנה לו את הכלים להכותה וליצור פילוג עמוק בתוכה (כזכור, יאסר עבד רבו, מספר שניים בחז"ד, הקים את ארגון פידא והצטרף למחנהו של ערפאת).

האירוניה ההיסטורית היא שהאינתיפדה, שנחשבת להתקוממות המהפכנית הגדולה ביותר שבצע העם הפלסטיני מעולם, ואשר היתה צריכה להעניק למפלגת מעמד הפועלים את מרכזיותה בהנהגה, היתה הזרז לפילוג פנימי ולתחילת הקץ של השפעת השמאל על ההמונים.

הסיבה הראשית לנסיגה זו נעוצה בעמדה המטושטשת אותה אימצה הנהגת חז"ד, ואשר הביאה לחלחול התפיסה הבורגנית התבוסתנית לתוך שורותיה וטיפוסה עד למוסדות ההנהגה הגבוהים ביותר. חז"ד איבדה רבים מהקאדרים המנהיגים שעברו למחנה ערפאת.

כמובן שגם תנאים אובייקטיבים עזרו לבורגנות לבסס את שלטונה בין ההמונים ובקרב השמאל. ביניהם ניתן לציין את הנסיגה הגדולה שעברה בריה"מ עם עליית גורבצ'וב לשלטון, התמוטטות המחנה הסוציאליסטי שבאה בעקבותיה, וכן התחזקות מעמדה של ארה"ב בעולם. כל אלה השפיעו על התחזקות הגורמים הימניים

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55