השאלה הפלסטינית והאלטרנטיבה הסוציאליסטית

החיפוש אחר פתרון במסגרת המשטר הקפיטליסטי הקיים בספר "אוסלו והשלום האחר, המאוזן" (הוצאת ביסאן, 1998) טוען נאיף חואתמה, מזכ"ל החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין (חז"ד), שהפתרון מצוי ב"בניה מחדש של הבית הפלסטיני". הספר מדגיש שהשמאל הפלסטיני הצליח, למרות חילוקי הדעות, להשיב את הימין הבורגני (פת"ח) לבית הפלסטיני ול"מכנה המשותף". בכך הצליח למנוע את הנסיונות לסטות מהפרוגרמה הלאומית ולהצטרף לתוכנית קמפ דיויד, או להעביר לירדן את היצוג הפלסטיני.

חואתמה מציין, שהאחדות הלאומית יכולה "לחולל ניסים", ולהטות את מאזן הכוחות לטובת הצד הפלסטיני: "בניה מחדש של הבית הפלסטיני, היא לבדה יכולה לקדם את הבניה מחדש של היחסים הפלסטינים-ערבים עם המדינות הערביות (העם והמשטר). המאחד אותם יהיה האינטרס העליון המשותף לשניהם בהצלחת שחרור מולדת העם הפלסטיני, ובנסיגת הכובשים אל מאחרי קווי ה- 4 ביוני 1967, כולל ירושלים המזרחית בירת מדינת פלסטין". (שם, עמ' 230)

למקרא דברים אלה לא יכול הקורא שלא לחשוד ברצינות כוונותיו של המחבר. האם איננו יודעים מה מצבם של המשטרים הערבים? האם איננו יודעים שרובם ככולם ויתרו מזמן על השאלה הפלסטינית? האם איננו רואים שהם סובלים מהתפוררות ומפיצול? בזמן האחרון אפילו אינם מסוגלים לכנס ועידת פסגה ערבית שצריכה היתה לדון בהסרת המצור על עיראק, שהיא משימה פשוטה יותר מאשר שחרור ירושלים? מה שעומד בדרכה של האחדות הלאומית הפלסטינית, הוא בראש ובראשונה התמיכה לה זוכה הבורגנות הפלסטינית המושחתת מהמשטרים בני דמותה בעולם הערבי.

האשליות של מחבר המסמך מגיעות לשיאן בהתיחסו לאחדות הלאומית שתוביל "לתיקון מדיניותה הפרו ישראלית של ארה"ב במזרח התיכון הן בשאלה הפלסטינית והן בשאלה הכלל ערבית" (שם, עמ' 230) המחבר מפליג בהערכות אופטימיות לגבי התפתחות עתידית זו. לדעתו היא תאפשר לנצל את מרווח התמרון הקיים בין האינטרסים השונים במזה"ת של אירופה, רוסיה, סין ויפן ובכך תיסלל הדרך להחיות את החלטות מועצת הבטחון של האו"ם ולהחזיר את הלגיטימיות הבינלאומית אל כנה.

חואתמה, אם כן, אינו רואה כל צורך לשנות את המשטר העולמי החדש שכפה על העם הפלסטיני את הסכם אוסלו. ישנה אפשרות להגיע להבנה עם ארה"ב ועם הבורגנות, הן במישור הלאומי והן בהיותה המעמד הגלובלי השליט.

טשטוש בהגדרת האויב האימפריאליסטי קיים גם אצל ג'ורג' חבש, מנהיג החזית העמית לשחרור פלסטין (חז"ע). הוא פיתח לאחרונה רעיון מקורי, לפיו אין ליצור זהות בין ארה"ב לישראל. ("הראיון המלא עם ג'ורג' חבש", המכון ללימודים פלסטינים, בירות , 1998). שם נכתב: "לא הנצחון על אמריקה הוא התנאי להשגת מטרותינו. ההנחה שאיננו יכולים לנצח את ישראל אלא אם כן נצחנו את אמריקה מוטעית. מדוע? משום שאנו רוצים להאבק על מאחז אחד משלל המאחזים של האימפריאליזם האמריקאי. איננו שואפים להביס את ארה"ב בכל אזורי השפעתה".

עמדתו של חבש מחזירה אותנו לימי המנדט הבריטי כאשר ההנהגה הפלסטינית ניסתה "לשכנע" את הקולוניאליסטים הבריטים שהערבים אינם מתכוונים להלחם נגדם אלא מוכנים לשרתם. היא הדגישה שכל מטרתה היא להביס את התנועה הציונית, ומשום כך האינטרס של הבריטים הוא למנוע את ההגירה היהודית לפלסטין ולתמוך בה. בהמשך התברר לאן הובילה אותנו "האסטרטגיה" הזאת.

המשטרים הערבים אימצו מדיניות דומה לאחר מלחמת 1967. אפילו מנהיגה הלאומי של מצרים,

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55