השאלה הפלסטינית והאלטרנטיבה הסוציאליסטית

ג'מאל עבד אל נאסר, נמנע מלתקוף את ארה"ב, ומיקד את מאבקו בישראל בלבד. לא ייפלא איפוא, שיורשו, אנואר סאדאת, מיהר להצהיר ש- 99% מהמניות באזור נמצאות בידי אמריקה. משום כך אין צורך להלחם בה, אלא יש לרכוש את תמיכתה לעמדה הערבית. הסכם אוסלו הוא הוכחה נוספת לכך שאסטרטגיה עוורת וצרת אופקים זו, אינה מובילה אלא לדרך ללא מוצא.

עם קריסתה של בריה"מ החל השמאל הפלסטיני לתרגם מחדש את עקרונות המרכסיזם ולהתאימם לתפיסותיו המעמדיות השגויות. כך למשל, במסמך הוועידה השלישית של חז"ד, שהתפרסם ב1994-, נמצאנו למדים שהסיסמא הקוראת ל"דיקטטורה של הפרולטריון" שוב איננה מבטאת בצורה מדוייקת את התכנים הפוליטיים, את המשימות והבריתות המעמדיות. שלב המעבר ממצב של קפיטליזם מפגר לסוציאליזם דורש צורת התארגנות שונה." (מתוך ספר הועידה, 1994, עמ' 78 סעיף 2/5)

וכך, במקום שחז"ד תאמץ אסטרטגיה הבנויה על מאבק מעמד הפועלים במשטר הקפיטליסטי העולמי, היא העדיפה טקטיקה של חיפוש "מכנה משותף" עם הבורגנות שלה תוך השענות על "מרווח התמרון בין האינטרסים של אירופה, רוסיה, סין ויפן".

גם חבש התמקד בניצול הסכסוכים הטקטיים בתוך המחנה האימפריאליסטי: "..מתוך תחזית זו אני רואה שעל הערבים והפלסטינים לנצל את הקיטוב הגובר כדי להדוף את ההגמוניה הבלעדית האמריקאית ובת בריתה ישראל. במיוחד נכון הדבר ביחס לנפט הערבי, לגביו קיים ניגוד בין האינטרסים של אירופה ויפן, וחשוב מכך סין, וההגמוניה האמריקאית. הגמוניה זו, היא שמונעת מהערבים להשקיע את משאביהם הכלכליים, הגיאוגרפיים והאנושיים, באופן שיתאם את האינטרסים שלהם, ולהפסיק את החזקתם כבני ערובה בסל של ארה"ב." (שם, עמ' 93).

"רענון" המרכסיזם, והשקפת עולם פרגמטית, תופסים את מקום הדיאלקטיקה ההיסטורית. מנהיגיו הוותיקים של השמאל הפלסטיני שכחו כנראה שחאג' אמין אל חוסייני היה מהראשונים שהזדרזו "לנצל את הניגודים בין הקטבים האימפריאליסטים", כאשר תמך בגרמניה במלחמתה נגד בריטניה. הימור זה הסתיים בתבוסת העם הפלסטיני ובהקמת המדינה היהודית. כבר במלחמת העולם הראשונה לימד אותנו לנין שעל הפועלים להמנע מלתמוך בצד מהצדדים הניצים. עליהם לשאוף להפוך את המלחמה בין המדינות הקולוניאליסטיות למלחמת אזרחים להגשמת המהפכה הסוציאליסטית.

גם אם פה ושם פורצים סכסוכים בתוך המחנה האימפריאליסטי, המשטר העולמי היום הוא ביסודו חד קוטבי. זאת לאחר קריסת בריה"מ והעידן הקודם, שהתאפיין בכיבוד יחסי של "הלגיטימיות הבינלאומית". עידן זה היה תוצאה של מאזן שהתגבש לאחר מלחמת העולם השניה, כאשר נוצרו שני מחנות מנוגדים, האחד סוציאליסטי והשני אימפריאליסטי. שני המחנות היו מחומשים בנשק אטומי ובנשק קונבנציונלי שיצרו את "מאזן האימה".

התרגום הישיר להתמוטטות בריה"מ, היה עליית "הסדר העולמי האמריקאי החדש" והיעלמות המסגרת הבינלאומית שאפשרה למאבק הפלסטיני לשחרור להתפתח. מצב חדש זה שם את השאלה הפלסטינית במסגרת שונה לגמרי. המשטר החדש חיסל כל מנגנון קודם שהווה משענת למאבקים לשחרור. האו"ם ומועצת הבטחון איבדו את תפקידם הנייטרלי והפכו תלויים לחלוטין באינטרס האמריקאי. מצד שני, הליגה הערבית והיחסים הפנים ערביים נכנסו לקפאון מוחלט, מתוך כניעה לאינטרס האמריקאי שאינו רוצה שום סוג של אחדות בין המדינות הערביות.

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55