השאלה הפלסטינית והאלטרנטיבה הסוציאליסטית

הקפיטליסטי מצליח לשמור על יציבות. כבר בסוף 1997 היה המשטר הקפיטליסטי על סף התמוטטות. לא נותר אלא לקבוע באירוניה כי דוקא קיומו של המשטר הסוציאליסטי עזר לשמור על היציבות בעולם הן בתחום המדיני והן בתחום הכלכלי. זאת משתי סיבות. הראשונה, קשורה לתמיכה הכלכלית שנתן המשטר הסוציאליסטי למדינות המתפתחות העניות באפריקה ובאסיה, דבר אשר הפחית את הלחץ של המדינות האלו על הכלכלה הקפיטליסטית. הסיבה השניה היא, שהמשטרים הקפיטליסטים נאלצו לעמוד בהתחייבויות חברתיות ולהבטיח את רווחת הפועלים כדי לקנות את נאמנותם, כאמצעי בפני חלחול ההשפעה הסובייטית לשורותיהם.

המדינה לאחר מלחמת העולם השניה

אחרי מלחה"ע השניה נקט הגוש הקפיטליסטי בסדרה של צעדים מנהליים וחוקיים במטרה למנוע את המתח החברתי בין עשירים לעניים. המדינה לקחה על עצמה לשמש כמתווך בין בעלי ההון והפועלים. תפקידה היה כפול: לשמור על האינטרסים של הבורגנות מחד, ומאידך, לספק לפועלים שירותים חברתיים הכרחיים כמו דיור, בריאות, חינוך ותעסוקה. במקרים רבים עוגנו הסדרים אלה בחוק, דבר שמנע מבעלי החברות לנצל את הפועלים ללא הגבלה.

הצלחתה של המדינה בארגון החיים הכלכליים ובשמירה על יציבות המשטר, לא נשענה רק על חוקי העבודה ותוכניות הרווחה. המדינה היתה הבעלים של תחומים כלכליים מרכזיים כמו החשמל, המים, בתי חרושת לנשק, אמצעי התעבורה (מטוסים, רכבות, נמלים) ותקשורת (טלפונים, דואר) וכן המשאבים הטבעיים. דבר זה אפשר לה להבטיח מקומות עבודה למכביר, ולהעלות את שכר העבודה.

ואולם, הסדר זה הסתיים בנצחון הזרם הקפיטליסטי הרדיקלי בהנהגת אישים כמו מילטון פרידמן. פרידמן הטיף להפרטה של כל המשאבים הכלכליים תוך השענות על "החכמה הנסתרת של השוק". גישתו גרסה כי השוק יודע כיצד להבטיח את יציבות המערכת הכלכלית, וכללי השוק מכתיבים את השרדות הטובים והעלמות הבלתי מתאימים. כך חזר הקפיטליזם אל יסודות השוק החופשי הפרוע. הציבור ונציגיו בממשלה איבדו כל יכולת להתערב ולהשפיע על מהלך העניינים.

המשטר הקפיטליסטי היום אינו מסוגל לפתור את הבעיות החמורות שהוא סובל מהן, לא במישור הכלכלי ולא במישור הפוליטי. הבעיה הבסיסית הגורמת למשברים היא הסתירה בין כוחות היצור הכבירים, לבין אי יכולתו של השוק הקפיטליסטי לצרוך את היקף היצור העצום. השוק פועל על פי עקרון ההיצע והביקוש. היצור המוגבר מוליד ירידת מחירים, שגורמת לירידה ברווחים שמביאה להפסקת היצור. זאת הבעיה שהגדיר מרכס לפני 150 שנה, והיא נשארה אקטואלית גם היום.

הטכנולוגיה יכולה להכפיל את כמות היצור ולחסוך בכח אדם. אולם, בהיותה מגוייסת לטובת בעלי ההון, על הטכנולוגיה לשרת את בעלי ההון. כאן טמון ניגוד נוסף של המשטר הקפיטליסטי, הצמצום המתמיד בדרישה לפועלים בעולם, למרות הריבוי הטבעי, פירושו צמצום בדרישה לסחורות. מכאן שבעל ההון לא יוכל למכור את סחורותיו, אם הפועלים, שגם הם צרכנים, לא יקבלו מספיק אמצעי מחיה שיאפשרו להם לקנות סחורות אלה.

הטכנולוגיה גם דוחפת להקטנת שכר העבודה, לאחר שהיא מחסלת את הצורך בכח עבודה מקצועי. מצד שני, כדי לחסוך בידים עובדות ולהכניס טכנולוגיות חדישות ויקרות מאד במקומן, חברות גדולות נאלצות לבצע מיזוג. הדבר מאפשר להם שליטה יותר טובה בשוק, שמירה על רמת מחירים ומקטין את התחרות. פעולת

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55