השאלה הפלסטינית והאלטרנטיבה הסוציאליסטית

מה שדרוש מחוסני מובארכ היום, כדי להצטרף לרכבת הבינלאומית, הוא חיסול שארית המשטר הכלכלי שיצר עבד אל נאסר. על פי התפישה האמריקאית, יש להעביר את כל תעשיית הנפט ותעלת סואץ לידי מונופולים זרים, וכמו כן יש להפסיק את הסובסידיה הממשלתית ללחם ולשמן בישול. מתברר, שלאחר שמונה שנים מיישום מדיניות ההפרטה, ולאחר 20 שנה מפיוס עם ישראל, איבד המשטר המצרי את אמינותו הן במצרים והן בעולם הערבי. משטר זה אינו יכול לספק מענה לצרכיהם של 400,000 מצרים המתווספים מדי שנה לכוח העבודה.

המבוי הסתום מולו עומד המשטר המצרי, ניתן לסיכום בבחירה הבאה: סרוב להכפיף עצמו למגבלות שכופה עליו הבנק העולמי, ולעמוד בפני קשיים כלכליים פנימיים גדולים בשל היעדר אלטרנטיבה כלכלית; או ניהול מערכה להפרטה כוללת, ולאבד בכך את השליטה על מושכות הכלכלה ועל האיגודים המקצועיים הקשורים אליו. במקרה השני יתרחב הפער החברתי, והמצב עלול להגיע לפיצוץ כפי שאירע באינתיפדת הלחם בירדן לפני זמן לא רב.

המשחק הנוכחי בין המשטר המצרי לבין האיגודים והאופוזיציה חסרת השיניים, יכול להמשך כל עוד האזרח המצרי מקבל לחם ו20- דולר בחודש שמאפשרים לו לשרוד. ואולם, אם הכלכלה תהפוך לחופשית בהתאם לחוקי הקפיטליזם החדש, לא יהיה בכוחו של איש להבטיח את עתיד המשטר, שיצטרך להתמודד לא רק עם עוני, אלא גם עם רעב.

התיאור שלנו למשבר הכלכלי יהיה קרוב יותר למציאות אם נציין שיחד עם מצרים עומדים על אותה דרך ללא מוצא גם יתר המשטרים הערבים השואפים בכל לב להשתלב במשטר השוק החופשי תחת ההגמוניה האמריקאית ולכונן יחסים הדוקים עם ישראל, תוך הקרבת האינטרסים של בני עמם.

 פרק 10: הבעיה הפלסטינית ללא פתרונות של פשרה

כמו כל הבעיות הלאומיות בעולם, הבעיה הפלסטינית נפלה קורבן למשטר העולמי החדש בראשות ארה"ב. מכאן נובע הדמיון בין הסכם אוסלו לבין פתרונות לאומיים אחרים שכפתה ארה"ב באירלנד הצפונית ובדרום אפריקה. המשותף להם, שהם אינם מספקים את הבסיס המינימלי לשינוי של ממש בחיי העמים המדוכאים לא במישור הפוליטי, לא הכלכלי ואף לא החברתי .

הפלת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, למשל, היתה צעד פורמלי בלבד. המפתחות הכלכליים היו ונשארו בידי המיעוט הלבן. הבורגנות השחורה לבדה היא שהרוויחה מההסדר החדש, בעוד שבקרב השכבות הרחבות של העם החריף העוני. באותה מידה, ההסדר הישראלי-פלסטיני לא נותן פתרון שורשי לבעיה הפלסטינית. הסכם אוסלו אינו מציע אלא שלום פורמלי כמסווה להנצחת שלטון ישראל על השטחים הפלסטינים.

המדיניות החדשה אותה מנהלת ארה"ב בנויה על קניית הגרעין הקשה של ההנהגות הלאומיות על ידי הענקת זכויות יתר למיעוט הבורגני, מצד אחד, ורמיסת הזכויות של עמי הצד השני. הסכם אוסלו מהווה פתרון לתנועה הציונית ומבטיח את בטחונה של ישראל. זאת מבלי שתאלץ לוותר על שליטתה בשטחים הכבושים או להסכים לחזרת הפליטים. בתמורה קבלו הפלסטינים שלטון עצמי מורחב על התושבים ועל חלקת אדמה שאינה עולה על 60% מהשטחים הכבושים. הסכם אוסלו חיסל את הפרוגרמה הלאומית הפלסטינית, אשר קראה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה, וזאת בהסכמת הבורגנית הפלסטינית.

לעומת הויתור של אש"ף על תביעותיו הלאומית, הצד הישראלי לא ויתר על אף אחת מתביעותיו. דבר זה מצביע

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55