השאלה הפלסטינית והאלטרנטיבה הסוציאליסטית

המשבר הכלכלי המסוכן לאחר מלחמת העולם ה-1, ששיאו היה התמוטטות הבורסה האמריקאית בשנת 1929, הוביל להחרפת הסכסוכים הלאומיים במדינות המערב המפותחות. האבטלה העמיקה ותחושה של חוסר יציבות זעזעה את מעמדות הביניים שהצמיחו לבסוף את התנועה הפשיסטית בגרמניה ובאיטליה. הפרוגרמה של התנועות הפשיסטיות הביאה לשיא מקאברי את הלאומנות הגזענית. היא דגלה, ללא כחל וסרק, בעליונות גזע אחד על פני משנהו.

המדינות המתועשות אימצו את מדיניות הסגירות הכלכלית, וניסו לבודד את עצמן מיתר מדינות העולם כדי לצאת בכוחות עצמן מהמשבר הכלכלי. התפתחה מדיניות מכס הגנתית מצד אחד, ומיליטריזציה של הכלכלה והחברה מצד שני. אולם, העולם לא הצליח לצאת מהמשבר הכלכלי אלא במלחמת העולם השניה שהחריבה את כל אירופה ויפן.

אם מלחמת העולם הראשונה הובילה לנצחון הסוציאליזם במדינה אחת בלבד, הרי מלחמת העולם השניה הסתימה בעליית משטרים סוציאליסטיים במחצית ממדינות אירופה. עתה עמדה האנושות בפני תקופה חדשה, שבה מחולק העולם לשני קטבים: הקפיטליסטי בהנהגת ארה"ב, והסוציאליסטי בהנהגת בריה"מ. תרומתה של בריה"מ במיגור הפשיזם היתה גורם שאי אפשר היה להתעלם ממנו יותר. אם לפני המלחמה השתעשע המערב ברעיון כי היטלר יחסל את בריה"מ, הרי שאשליה זו קיבלה מכה קשה. המשטר הסוציאליסטי הוכיח את חיוניותו בהתמודדות עם הכוח הצבאי והכלכלי הגדול ביותר באירופה, והפך משענת אמיתית לכל העמים שייחלו לשחרר עצמם מעבדות הקולוניאליזם. ללא ספק היתה זו נקודת מפנה במצב העולמי.

ערב מלחמה"ע ה-2, בעוד אירופה סובלת ממשברים כלכליים ומתכתשת בינה לבין עצמה, הקולוניות החלו לעבור תהליך של התעוררות לאומית מואצת. צמחו תנועות שחרור, שהבולטת ביניהן היתה תנועת השחרור בהודו בהנהגת גאנדי. גם המזה"ת ידע פריחה של תנועות שחרור ומאבק בקולוניאליזם הבריטי והצרפתי במיוחד בסוריה ובמצרים. מנהיגי התנועות הללו ראו את הניגודים בין הגושים הקולוניאליסטים הגדולים וביקשו לנצל את חולשתם כדי להפטר משליטתם.

באותה תקופה עברה פלסטין את ה"אינתיפאדה" העממית הראשונה שלה נגד המנדט הבריטי שתמך בהתנחלות הציונית. אינתיפאדה זו נמשכה בין 1936 ל- 1939 והסתיימה בלא שהשיגה את מטרתה. היא לא היתה היחידה שנכשלה. באותה תקופה נכשלו תנועות שחרור רבות, כמו זו שבניקרגואה, בסין, וכן במדינות ערביות אחרות.

בשנת 1939, בסמוך לפרוץ מלחמת העולם השניה מסתיים השלב ראשון של התנועות לשחרור לאומי בקולוניות. עתה, חיפשו עמי העולם המדוכאים כיצד לקדם את עצמאותם דרך תמיכה באחד הצדדים הקולוניאליסטים שהשתתפו במלחמה. ההנהגה הערבית השמרנית, ובתוכה חאג' אמין אלחוסייני, בחרה לתמוך בגרמניה הפשיסטית במלחמתה נגד בריטניה. ההימור של ההנהגה הערבית המסורתית על הברית הנאצית היה ללא ספק ביטוי להיעדר עקרונות, ראיה קצרת טווח וכשל בהתווית כיוון חברתי-היסטורי מתקדם במסלול להשגת פתרון לשאלה הפלסטינית. הניתוח הפשטני, כביכול פרגמטי, לפיו, "האויב (גרמניה הנאצית) של אויבי (בריטניה, והציונות) הוא ידידי", היה משגה חמור. קשה לדעת מה היה גורלו של העם הפלסטיני אלמלא נקטה התנועה הלאומית בפלסטין מדיניות כה פסולה, אולם אין ספק שהעם הפלסטיני שילם על כך מחיר כבד ביותר.

הנצחון הגדול על הפשיזם, והקמת הגוש הסוציאליסטי שכלל, לאחר המלחמה, את מדינות אירופה המזרחית 

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55