דעם בפייסבוק
תחומים נוספים
- 7 באוקטובר
- אביב ערבי
- אביב פלסטיני
- אמנות ותרבות
- בחירות 2013
- בחירות 2015
- בחירות 2019
- בחירות 2020
- בחירות 2021
- בחירות 2022
- בחירות מוניציפליות
- במת כותבים
- דעם
- ה 7 באוקטובר
- הודעות לעיתונות
- הועד לסיוע הומניטרי לעם הסורי
- הפיכה חוקתית
- הפלסטינים בישראל
- כותבים
- מדברים עלינו
- מדיני
- מסמכים
- מצע
- משבר האקלים
- נשים ומיגדר
- סביבה
- סביבתי
- סמינרים
- סקירה פוליטית
- עבודה וחברה
- עדויות מהכיבוש
- עיר ללא גבולות
- רפורמה משפטית
- תנועת המחאה בישראל
הרשות הפלסטינית ארכיון
-
ההימור הכושל של אבו מאזן
פורסם ב 22 ביולי 2013
ביום שישי ה-19.7 הודיע ג'ון קרי, שר החוץ האמריקאי, על חידוש המו"מ בין ישראל לפלסטינים. ההודעה לא יצאה מירושלים או רמאללה, אלא דווקא מהבירה הירדנית עמאן, שהפכה לבסיס הקדמי של משרד החוץ האמריקאי באזור. קרי לא נפגש בסיבוב הנוכחי עם בנימין נתניהו, מאחר והיה ברור שלא נתניהו הוא מי שצריך להחליט. הכדור נמצא במגרשו של מחמוד עבאס, והוא זה שהתבקש לקבל את התנאים הישראלים המוכרים - מו"מ ללא תנאים מוקדמים, כלומר משא ומתן לשם משא ומתן, כנהוג מאז החתימה על הסכם אוסלו. -
נתניהו: תקוע על ערוץ מדיני עקיף בדרך לשובו של הכיבוש הישיר
פורסם ב 27 ביוני 2013
החלטת נתניהו להחרים את ועידת הליכוד ולוותר על ההתמודדות ליו"ר הוועידה, מעידה על מצבו הנחלש. המנצח הטרי ח"כ דני דנון ידוע בעמדותיו הקיצוניות, והוא כבר הודיע כי מוסדות הליכוד לא יאשרו כל הסכם עם הפלסטינים על בסיס שתי מדינות. לצדו עומד יו"ר הקואליציה הנוכחי יריב לוין, שמקדם את חוק יסוד "מדינת הלאום" כדי להדגיש את יהדותה של המדינה על חשבון אופייה הדמוקרטי. אביגדור ליברמן, שותפו של נתניהו, דואג מצדו להפיץ לכל עבר שאבו מאזן אינו פרטנר למו"מ מדיני. על פניו נראה שהליכוד מקדם אג'נדה של סיפוח כל "ארץ ישראל", בנוסף לחקיקה אנטי ערבית מובהקת.
-
ההתנחלויות הן הרסיס בישבן הישראלי
פורסם ב 19 ביוני 2013
כאשר השווה נפתלי בנט את הפלסטינים לרסיס בישבנו של חייל גולני, הוא ללא ספק כיוון לדעת רבים בציבוריות הישראלית. מי שראה כיצד הנושא המדיני נדחק לשוליים במסע הבחירות האחרון, וכיצד תנועת המחאה חיבקה את המתנחלים, מבין שבנט אינו היחיד שחושב שעדיף לא לעקור את "הרסיס" כדי לא להסתכן בשיתוק, אלא להשאירו, דבר שיוביל לאי נוחות קלה בלבד מדי פעם. לא, לבנט שותפים רבים בכנסת ומחוצה לה. -
דברים מתוך הדיון: אביב ערבי או חורף איסלאמי
פורסם ב 9 במאי 2013
עלי אבו עווד: (שיחת סקייפ ממג'ד אל שמס) ההתקוממות בסוריה היא התקוממות עממית ומרד בשלטון. ארגונים פוליטיים פעלו במחתרת תחת דיכוי קשה ביותר דבר שיצר שממה פוליטית במשך דורות. זו לא מהפכה של האיסלאמים ולא של הקומוניסטים אלא של העם כשלם. אני לא מודאג מתופעות של עליית זרמים סלפיים, כמו ג'בהת אל נוסרא, זהו פלג שולי שלא יהיה לו מקום בבניית סוריה החדשה כשנגיע לשלב הזה.
-
מערכת הבחירות 2013 ולקחיה
פורסם ב 28 באפריל 2013
החודשים שעברו מאז הבחירות לכנסת מאפשרים לנו להגיש ניתוח אובייקטיבי על אופייה של מערכת הבחירות ותוצאותיה. זוהי אינה הפעם הראשונה, אלא החמישית שדעם מנהלת מערכת בחירות. אולם הפעם, בגלל ההתעניינות העצומה שהמפלגה עוררה בקרב השמאל הישראלי והציבור הערבי, הדו"ח עונה לא רק על צורך של דמוקרטיה פנים מפלגתית אלא מהווה חובה ציבורית. גם בעבר הסקנו את הלקחים שלמדנו על מצב הרוח בקרב הציבור היהודי והערבי, אולם ההתנסות האחרונה היא בעלת חשיבות מיוחדת.
-
סלאם אומר שלום
פורסם ב 19 באפריל 2013
ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד נפרד ביום רביעי האחרון בנאום ברדיו פלסטין מתושבי הגדה המערבית. פיאד כבר הגיש את התפטרותו לנשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן כמה פעמים בעבר אלא שהפעם זה נראה סופי. -
אז מה היה לנו, יא אובמה?
פורסם ב 23 במרץ 2013
אז מה היה לנו כאן? נשיא שמסמל את המעבר מעבדות לחירות, מדבר אל עם שעבר מעבדות לחירות, ו"ממליץ בחום" שיתנו לעם הפלסטיני ללכת גם הוא לחופשי. הייתי אומרת שזה היה נאום ציוני קלאסי של מר"צ, אלמלא המשפט הזה של אובאמה:
-
דוד אובמה החזיר לישראלים את הכל-כלול
פורסם ב 23 במרץ 2013
במהלך כל שלושת ימי הביקור שערך כאן אובמה לא הצלחנו להבין, בשביל מה, לעזאזל, הוא בא? מה הביא לישראל נשיא אמריקאי יומיים אחרי הרכבת ממשלה חדשה, ובזמן שבארה"ב מתנהל ויכוח גורלי סביב התקציב והמדיניות הכלכלית האמריקאית? שלושה ימים חיפשנו היכן החביא אובמה את האפיקומן, ולא מצאנו. -
אובמה חוזר בתשובה
פורסם ב 22 במרץ 2013
אחרי ארבע שנות מתח ויחסים עכורים בין הבית הלבן ולשכת ראש הממשלה הישראלי, ואחרי שאובמה ונתניהו פעלו ללא לאות להכשיל איש את רעהו, מגיע הרגע להכיר בעובדה ששניהם זכו באמון מחודש של עמיהם, ואין להם מנוס אלא לאחד את השורות. -
אינתיפאדה על תנאי
פורסם ב 28 בפברואר 2013
שביתת הרעב של האסיר המנהלי סאמר עיסאווי הינה יוצאת דופן מכמה סיבות. ולאו דווקא בגלל אורכה (היא נמשכת למעלה מ-200 ימים ומסכנת את בריאותו ואת חייו) אלא משום שהיא צעד מחאה חסר תקדים. ההיסטוריה של האסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראלים עשירה במאבקים ומחאות אשר גבו קורבנות רבים, אך היו להם תמיד שני אפיונים: הראשון - הם בטאו החלטה קולקטיבית, והשני - הם תמיד דרשו לשפר את תנאי המאסר. השביתה הממושכת הנוכחית היא פועל יוצא של החלטה אישית, שמטרתה לכפות על ממשלת ישראל לשחרר את האסיר מכלאו.


