הרשות הפלסטינית ארכיון

ביום שישי ה-19.7 הודיע ג'ון קרי, שר החוץ האמריקאי, על חידוש המו"מ בין ישראל לפלסטינים. ההודעה לא יצאה מירושלים או רמאללה, אלא דווקא מהבירה הירדנית עמאן, שהפכה לבסיס הקדמי של משרד החוץ האמריקאי באזור. קרי לא נפגש בסיבוב הנוכחי עם בנימין נתניהו, מאחר והיה ברור שלא נתניהו הוא מי שצריך להחליט. הכדור נמצא במגרשו של מחמוד עבאס, והוא זה שהתבקש לקבל את התנאים הישראלים המוכרים - מו"מ ללא תנאים מוקדמים, כלומר משא ומתן לשם משא ומתן, כנהוג מאז החתימה על הסכם אוסלו.

המשך קריאה..

החלטת נתניהו להחרים את ועידת הליכוד ולוותר על ההתמודדות ליו"ר הוועידה, מעידה על מצבו הנחלש. המנצח הטרי ח"כ דני דנון ידוע בעמדותיו הקיצוניות, והוא כבר הודיע כי מוסדות הליכוד לא יאשרו כל הסכם עם הפלסטינים על בסיס שתי מדינות. לצדו עומד יו"ר הקואליציה הנוכחי יריב לוין, שמקדם את חוק יסוד "מדינת הלאום" כדי להדגיש את יהדותה של המדינה על חשבון אופייה הדמוקרטי. אביגדור ליברמן, שותפו של נתניהו, דואג מצדו להפיץ לכל עבר שאבו מאזן אינו פרטנר למו"מ מדיני. על פניו נראה שהליכוד מקדם אג'נדה של סיפוח כל "ארץ ישראל", בנוסף לחקיקה אנטי ערבית מובהקת.

 

המשך קריאה..

כאשר השווה נפתלי בנט את הפלסטינים לרסיס בישבנו של חייל גולני, הוא ללא ספק כיוון לדעת רבים בציבוריות הישראלית. מי שראה כיצד הנושא המדיני נדחק לשוליים במסע הבחירות האחרון, וכיצד תנועת המחאה חיבקה את המתנחלים, מבין שבנט אינו היחיד שחושב שעדיף לא לעקור את "הרסיס" כדי לא להסתכן בשיתוק, אלא להשאירו, דבר שיוביל לאי נוחות קלה בלבד מדי פעם. לא, לבנט שותפים רבים בכנסת ומחוצה לה.

המשך קריאה..

המשך קריאה..

ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד נפרד ביום רביעי האחרון בנאום ברדיו פלסטין מתושבי הגדה המערבית. פיאד כבר הגיש את התפטרותו לנשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן כמה פעמים בעבר אלא שהפעם זה נראה סופי.

המשך קריאה..

אז מה היה לנו כאן? נשיא שמסמל את המעבר מעבדות לחירות, מדבר אל עם שעבר מעבדות לחירות, ו"ממליץ בחום" שיתנו לעם הפלסטיני ללכת גם הוא לחופשי. הייתי אומרת שזה היה נאום ציוני קלאסי של מר"צ, אלמלא המשפט הזה של אובאמה:

 

המשך קריאה..

אחרי ארבע שנות מתח ויחסים עכורים בין הבית הלבן ולשכת ראש הממשלה הישראלי, ואחרי שאובמה ונתניהו פעלו ללא לאות להכשיל איש את רעהו, מגיע הרגע להכיר בעובדה ששניהם זכו באמון מחודש של עמיהם, ואין להם מנוס אלא לאחד את השורות.

המשך קריאה..

שביתת הרעב של האסיר המנהלי סאמר עיסאווי הינה יוצאת דופן מכמה סיבות. ולאו דווקא בגלל אורכה (היא נמשכת למעלה מ-200 ימים ומסכנת את בריאותו ואת חייו) אלא משום שהיא צעד מחאה חסר תקדים. ההיסטוריה של האסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראלים עשירה במאבקים ומחאות אשר גבו קורבנות רבים, אך היו להם תמיד שני אפיונים: הראשון - הם בטאו החלטה קולקטיבית, והשני - הם תמיד דרשו לשפר את תנאי המאסר. השביתה הממושכת הנוכחית היא פועל יוצא של החלטה אישית, שמטרתה לכפות על ממשלת ישראל לשחרר את האסיר מכלאו.

המשך קריאה..