דעם – גרין ניו דיל ישראלי פלסטיני

א', ב' וג' הן שלוש נשים בנות 29, 35 ו40. כל אחת מהן יכולה להיות אחות של כל אחד מכם. הן גרות באזור המרכז ועדיין הסיפור שלהן אחד הוא, סיפורה של חברה שלמה.
א' גרה ביבנה. רווקה, עובדת במחלקת גרפיקה של מפעל תרופות. עובדת חמש שנים ממפעל ומעסיקיה מרוצים ממנה. המשכורת מספיקה לה למחייה - שכר דירה, מיסים, מזון והוצאות מחייה אחרות. בנגן הנייד שלה היא מאזינה למוסיקה ברוסית ומנגבת דמעות. חברותיה שואלות אותה ביום חמישי אחר הצהריים, מדוע את בוכה, הנה סוף השבוע קרוב למנוחה. השיר הזה מזכיר לי שאני רוצה לרקוד, לטייל, לבלות, לשמוע קונצרט. אבל אין לי את האמצעים לעשות כן. היא פוסעת אל הרכבת האולטרה מודרנית שלוקחת אותה אל ביתה מבלי שמישהו ידאג לה.

המשך קריאה..

אודה כבר מההתחלה, לא הצבעתי עבור אובמה למרות ששמחתי מאוד שרומני נכשל. עוד אעז ואתוודה, שגם בבחירות הקודמות נמנעתי מלהצביע עבור אובמה, ויחד עם זאת התרגשתי כאשר אדם שחור נבחר לנשיא ארה"ב. אני מעריץ את לינקולן הרפובליקאי, ונראה לי שבחלומותיו הפרועים ביותר הוא לא דמיין לעצמו את הרגע שבו שחור ודמוקרט יכהן כנשיא. הבעיה שלי היא, שאינני נוהג להצביע עבור אדם, אלא עבור הפרוגרמה שהוא מייצג,

המשך קריאה..

אני רואה אותו כל יום עם זריחת השמש. פניו חיוורות, קומתו שחוחה כאילו נשא את כל דאגות העולם על כתפיו. עובר ממקום עבודה אחד למשנהו עם הקבלנים, המשלמים לו שכר זעום, שבקושי די בו לספק את האוכל של משפחתו עד סוף החודש. זהו אבו אל-בנאת, כך מכנות אותו הנשים בשכונה, אבו אל-בנאת בא, אבו אל-בנאת הלך, שאלוהים ייתן לו בן, הבנות תעזובנה, הוצאותיהם גבוהות, הן לא עושות כלום... אבל הבעיה לא מסתכמת בלזות שפתיים של שכנות פטפטניות.

המשך קריאה..

בעודי מחכה בתחנת האוטובוס לקו 25 בצפון תל אביב, התלבטתי, האם לשלוף את העיתון בערבית או עדיף לקרוא את הטקסט המודפס בעברית, כדי לצמצם מתיחות? כדי שהאישה הזקנה שישבה לידי לא תיבהל. כי הרי מה יש לערביה לעשות באזורים הרגועים והיפים האלה של תל אביב? קניון אין שם וגם לא סופר פארם.

המשך קריאה..

חג הקרבן ואני לא מבינה מי פה הקרבן - הנשחט או השוחט. השוחט, וגם זה שידו אינה משגת לשחוט, שהוא כמובן יותר קרבן מהשוחט, אך פחות קרבן מהנשחט, נתפסים ביום החג שלהם, היום שבו הם הכי זוהרים ויפים וחדשים, דווקא ביום הזה כשהם במיטבם, בעיני המדינה הם אוויר. אפילו ברכה מסכנה אחת בעיתונות לא היתה. אדם שלי בבגדי החג רובץ חלק מזמנו מול ערוץ הילדים הופ, כדרכו בימים רגילים, והערוץ מתפקד גם הוא כבימים רגילים. מה הוא אמור להבין מזה, אני תוהה.

המשך קריאה..