הרשות הפלסטינית ארכיון

בימים אלה הכנסת רותחת בנושא המשט החדש המתדפק על חופי עזה, במיוחד לאור כוונתו של ח"כ באסל גטאס להשתתף במשט "כדי להפנות את הזרקורים אל המצור המתמשך על עזה, ואל […]

המשך קריאה..

מאז ביקורו האחרון של שר הביטחון משה יעלון בוושינגטון, חילופי המהלומות בין ישראל לבין הבית הלבן רק מסלימים. משרד החוץ והבית הלבן החרימו את יעלון, מי שייחס לשר החוץ ג'ון קרי משיחיות הזויה, נאלץ להסתפק בשיחה על נושאים מקצועיים עם מקבילו צ'ק הייגל בלבד. לגבי האחרים הוא הפך את עצמו לפרסונה נון גרטה. החרם על שר הביטחון הישראלי תפס את רוב הכותרות, אבל הריאיון החשוב שיעלון העניק לוושינגטון פוסט, אשר התפרסם במהדורה האינטרנטית שלו ב- 24 לאוקטובר, עבר מתח לרדאר. הריאיון חושף שממשלת ישראל קברה למעשה את מחויבותו שלנתניהו לרעיון שתי המדינות.

המשך קריאה..

כבר שלושה שבועות מתנהלת מלחמה בין ישראל לחמאס, ואיש אינו יודע מתי היא תסתיים. יש לה תאריך ייצור אבל אין לה תאריך תפוגה.

המשך קריאה..

זוהי מלחמה שאין לה כל תכלית מלבד ביסוס שלטון הימין וחיסול כל התנגדות לכיבוש בגדה המערבית. אמנם ישראל מפציצה את עזה והורגת אזרחים חפים מפשע, אך אין לה כל כוונה להפיל את חמאס, כי חמאס העביר את המפתחות לרשות הפלסטינית, והאלטרנטיבה לשלטונו היא אנרכיה שתתמלא בארגוני ג'יהאד קיצוניים למיניהם. זוהי מלחמה פוליטית של ממשלה ימנית, שכל מטרתה להפוך את הכיבוש למצב קבע. נתניהו רוצה שהישראלים יתרגלו לחיות עם "קוץ בישבן", שאמנם מציק מדי פעם אבל אפשר לחיות אתו. אלא שהחטיפה מראה כי הכיבוש אינו קוץ אלא פצע מוגלתי, וכי החיים בין יהודים וערבים הופכים לבלתי נסבלים ומדרדרים את כולם לאנרכיה. שריפת הילד מוחמד אבו ח'דיר היא סימן דרך ואות אזעקה לכל מי שחרד לעתידה של החברה הישראלית.

המשך קריאה..

משבר השיחות בין ישראל והפלסטינים לא הפתיע איש, לא בקרב הציבור הישראלי ולא בקרב הציבור הפלסטיני. שני הצדדים איבדו מזמן את האמון בפתרון של שלום על בסיס שתי מדינות, ומטרתן היחידה של השיחות היא לרצות את הבית הלבן. הרשות וישראל תלויות לחלוטין בתמיכה אמריקאית, מה שהזין את האשליה של אובמה וקרי, שניתן לאלץ את הצדדים להגיע להסדר על ידי כיפוף ידיים.

המשך קריאה..

עיתון הארץ מנסה למכור לנו את ליברמן החדש. בכותרת הראשית (2.1.14) הוא מודיע: "ליברמן לקראת הגעת קרי: 'יש לתת סיכוי למו"מ'". מהפרשן ברק רביד, אנו למדים שליברמן, בפאזה החדשה שלו, שינה את טעמו. עכשיו הוא מוכן לתת לקרי את מה שנתניהו מסרב לו מזמן - סיכוי למצות את המהלך שלו ללא פרובוקציות. בצד הישראלי של המתרס, אם כן, מסתמנת אופטימיות, גם אם זהירה.

המשך קריאה..