יגאל סרנה הצליח לעשות את הבלתי אפשרי. בכתבתו המתפרסמת היום במוסף ידיעות אחרונות הוא הפגיש את אסמא אגבארייה זחאלקה, העומדת בראש רשימת דעם לכנסת, ואת ראש רשימת הבית הלאומי, נפתלי בנט.
סרנה לא מסתיר למי נתונה אהדתו, אבל חשובה עוד יותר מהאהדה היא הבחנתו החדה לגבי הברירות העומדות בפני הבוחר. למרות כל הנסיונות לטשטש את הפלוגתא האידיאולוגית במלל חברתי, ברור כי מה שעומד על כף המאזניים בבחירות האלו הוא הבחירה בין שמאל לבין ימין. זהו מאבק על דמותה העתידית של החברה הישראלית.
הברית בין נתניהו וליברמן מיצבה את "הליכוד ביתנו" חזק בתוך הימין, והימין הקיצוני השואף לספח את הגדה המערבית רק מתחזק. ומי עומד מולם? מפלגת העבודה, שאימצה את המנטרה של הימין הקיצוני שהסכסוך "אינו פתיר", ומנסה בצורה פתטית לקרוץ למתנחלים. וציפי לבני שבזבזה זמן יקר של מו"מ עם אבו מאזן כדי להשיג הסדר "מדף".
מול אופוזיציה כזו, ביבי נתניהו ונפתלי בנט ללא ספק זוכים. מפלגת דעם מעמידה אלטרנטיבה שמאלית אמיתית, לא לאומנית אלא יהודית ערבית, והקוראת לנסיגה מכל השטחים הכבושים והקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67. דעם לא רק מדברת חברתי, אלא פועלת בשטח לארגן את העובדים והעובדות, לא חשוב איזו שפה הם מדברים ערבית, עברית או רוסית.
סרנה העמיד את הברירות בכל חריפותן. כל מה שנשאר הוא שהציבור היהודי והערבי, הדורש שלום וצדק אחד לכולם, יעשה אף הוא את הבחירה האסטרטגית הנכונה.
מאד חשוב לי לדעת עם מי יש לדע"ם הסכם עודפים. אנא תשובתכם.
הסכמי עודפים יכולות לעשות מפלגות שנכנסו לכנסת. ברגע שתיכנס לכנסת דעם תעשה הסכם כזה גם כן.