פרשת ליברמן הפכה למוקד של מסע הבחירות המנומנם, והליכוד שפך 700.000 ש"ח כדי להשיק את הקמפיין שלו. העובדים אינם הנושא של מערכת הבחירות הזאת. אי שם בפריפריה מפעלים נסגרים, עובדים מאבדים את מקור פרנסתם, וכל משפחה נאלצת לעבור את הטרגדיה הזאת לבדה
עשרים פועלים מתבצרים בכיתן דימונה, וכל מה שהם מבקשים הוא את כספי הפנסיה שלהם ואת פיצויי הפיטורים לפני שהם נזרקים לרחוב. גם בלוד הפגינו 400 עובדי מפעל סנמינה נגד פיטוריהם, לאחר שמשרד הביטחון הפסיק את ההתקשרות עם המפעל המייצר כרטיסים חכמים לכיפת ברזל. איזו אירוניה! על כיפת ברזל נזרקים מאות מיליוני שקלים, אבל אין מי שיבטיח את פרנסתם של הפועלים שמייצרים אותה.
העובד המודרני הפך לכלי משחק בידי חברות השקעה, שרוכשות מפעלים רק כדי למקסם רווחים. הן לא רואות במפעלים מקור פרנסה לעובדים, וגורלם אינו מעניין אותן. הממשלה מעודדת את ההשקעות הספקולטיביות האלו, ויוצרת גן עדן לחברות באמצעות מענקים נדיבים, רווחים כלואים ומסים נמוכים. למי אכפת מעוד כמה עובדים שמאבדים את מקור הפרנסה?
זוהי שיטה נפסדת ההורסת מקומות עבודה, מעודדת את הניצול ואת העושק, ופוגעת בעובדים. זה הקפיטליזם החזירי במלוא הדרו. רק שיטה שסיבת קיומה תהיה הדאגה לעבודה ולרווחת העובדים, ולא לחברות ההשקעות הספקולטיביות, תוכל לחסל את הפערים החברתיים, ולהגשים צדק חברתי לכל."
כתיבת תגובה