המשוואה פשוטה. לישראל נכנסו בשנת 2012 עשרת אלפים מבקשי מקלט מאריתריאה וסודן. אליהם נוספו 80,000 מהגרי עבודה בסיעוד, חקלאות ובניין שאלי ישי נתן היתרים להעסיקם, וזה רק בשנה האחרונה, ובניגוד לכל הגיון כלכלי. האירוניה היא, שאותו ישי מפרסם בדף הפייסבוק שלו: "ש"ס הבית שלי, סודאן הבית שלהם", ומיכאל בן ארי ממהר ללבות את השנאה בשכונות העוני.
לא קשה להבין מדוע מבקשי מקלט אפריקאים נרדפים, בעוד הפיליפינים, התאילנדים והסינים כה מבוקשים. את שמונים אלף מהגרי העבודה בכבילה מנצלים וזורקים אחרי השימוש, כדי לייבא עוד עבדים מודרניים במקומם, שישלמו על הזכות לקבל היתר עבודה זמני בתנאי כבילה. חברות כוח האדם מתעשרות, והמעסיקים חוסכים אלפי שקלים. מי שמשלמים את המחיר הם העובדים המקומיים, שאינם יכולים להתחרות בכוח העבודה הזול, וסובלים מאבטלה ומעוני.
צריך להפסיק את מדיניות הדלת המסתובבת. מבקשי המקלט זכאים ליחס הומאני ולאישורי עבודה, נשים ערביות זכאיות לעבודה הוגנת גם בסיעוד וחקלאות, וכלל העובדים בישראל זכאים לשכר הוגן ולא לשכר רעב. צריך מפלגה יהודית-ערבית שתשמיע בכנסת את זעקת כל העובדים – יהודים וערבים, מהגרי עבודה ופליטים, מפלגה שתלחם באג'נדה הגזענית שהורסת את החברה הישראלית.
כתיבת תגובה