אתמול אסר בית דין הארצי לעבודה על הנהלת פלאפון לשבור את עובדיה המתאגדים במסגרת ההסתדרות, וסירב לתת תוקף חוקי לשבירת התארגנויות עובדים מצד הנהלות. יש הרואים בהחלטה זאת תקדים היסטורי שישנה את יחסי הכוחות בין מעבידים לעובדים בישראל, אולם ההחלטה, למרות חשיבותה, אינה מספיקה כדי לשנות את מצבם של העובדים בשטח.
כל מי שעוסק בארגון עובדים יודע, שניסיון התארגנות מלווה מראשיתו באיומים מצד ההנהלה, מהאיום להשבית את העסק, ועד פיטורי הפעילים והטלת סנקציות שונות. מה שמונע מהעובדים המוחלשים להתארגן הוא הפחד. עובדי שכר המינימום במפעלים, נהגי משאיות, עובדי הקבלן ועובדי עמותות נתונים תחת איומי הפחדה מתמידים מאבדן מקור פרנסתם.
הדרך להעצים את העובדים ולגבות את התארגנותם היא צבירת כוח פוליטי. אין היום בכנסת מפלגה שמקדמת את התארגנות העובדים הבלתי מאורגנים. מפלגת העבודה, התנועה ויש עתיד הן שותפות פוטנציאליות לממשלת הליכוד ביתנו, המשרתות את הטייקונים. כניסתה של דעם לכנסת תחולל שנוי ביחסי העבודה, תבצר את הסולידריות בין עובדים יהודים וערבים, ותיצור בסיס איתן למאבק בפערים החברתיים שנוצרו ע"י הקפיטליזם החזירי.
כתיבת תגובה