טראמפ כבר בחר

ביקורו של טראמפ בישראל היה ללא ספק רגע מאחד. רבבות בכיכר החטופים לא הפסיקו לצעוק בקול "תודה טראמפ!", ובמקביל קיבל הנשיא במליאת הכנסת קבלת פנים של גיבור. הוא הביא את השלום, הוא החזיר את החטופים, והוא – ולא אחר – היה ויישאר הנשיא הידידותי ביותר לישראל. טראמפ לא הסתיר את שביעות רצונו מהאירוע; האגו שלו תפח מדברי הקילוסין שהורעפו עליו, גם ברחוב וגם בכנסת.

כמו תמיד, נאומו של טראמפ נע בין רצינות, כאשר הוא קורא מהטלפרומפטר, לבין מופע סטנד־אפ כשהוא מאלתר ומערבב בליל של אנקדוטות, התקפות על יריבים ושבחים עצמיים. זה אמנם מבלבל, אך דבריו לא הותירו מקום לספק. לאחר שנתיים של מלחמה, שהסתיימה בהחזרת החטופים החיים, מערכת הבחירות החלה – וטראמפ כבר בחר.
"ביבי, בבקשה קום", אמר מעל דוכן הכנסת, מלווה במחיאות כפיים סוערות מקרב להקת המעודדים של ביבי. "ברצוני להביע את תודתי לאדם בעל אומץ ופטריוטיות יוצאי דופן, ששיתוף הפעולה עמו תרם רבות כדי להפוך את היום רם המעלה הזה לאפשרי. והוא לא קל", הוסיף. "אני רוצה לומר לכם – הוא לא הבחור הכי קל להתמודד איתו. אבל זה מה שעושה אותו גדול. זה מה שעושה אותו גדול. תודה רבה, ביבי. עבודה נהדרת".

כדי להסיר ספק פנה טראמפ לקראת סיום נאומו לנשיא הרצוג ואמר: "היי, יש לי רעיון. אדוני הנשיא, למה שלא תיתן לו חנינה? בוא. אגב, זה לא היה בנאום, כמו שאתם יודעים. אבל אני מחבב את האדון היושב כאן, וזה פשוט נראה כל־כך הגיוני. אתם יודעים, בין אם נרצה בכך או לא, זה היה אחד מנשיאי זמן־המלחמה הגדולים ביותר. זה היה אחד מנשיאי זמן־המלחמה הגדולים ביותר. וסיגרים ושמפניה – את מי לעזאזל זה מעניין?"

באותו רגע התנפצו תקוות האופוזיציה ונמוגו. בשביל טראמפ יש מועמד אחד שהוא רוצה לעבוד איתו. אמנם הוא נהנה מאוד כאשר האופוזיציה ומשפחות החטופים זוקפים לזכותו את ההסכם, אך הוא לא מתבלבל. מבחינתו, ביבי הוא זה "שתרם רבות" כדי להפוך את ההסכם לאפשרי – וטראמפ יודע מה הוא אומר. אפשר לשאול את ביידן, שהקפיד לא להזמין את ביבי לבית הלבן, ושבשם החשש ממלחמה אזורית התנגד לכניסה לרפיח, לחיסול נסראללה, ועשה כל שביכולתו כדי למנוע את התקיפה באיראן.

גם טראמפ לא התלהב מהתקיפה באיראן. זמן קצר לפניה הוא התרפס בפני המנהיג העליון חמינאי כדי שיפתח איתו במשא ומתן ישיר, וביום הראשון של המלחמה דאג להבהיר באמצעות שר החוץ רוביו כי ידיו אינן במעל. ואז, לפתע, בעוד טראמפ משבח שוב ושוב את שליט קטאר תמים בן חמד, נתניהו מפציץ את מטה חמאס בדוחא, וקבל עם ועדה נוטל על עצמו את האחריות הבלעדית. אכן, בחור לא קל הביבי הזה. בלשון המעטה – טראמפ לא אהב את מה שקרה.

האופוזיציה הישראלית האשימה את ביבי כי עשה זאת כדי לסכל את עסקת החטופים, וראה זה פלא – דווקא לאחר התקיפה בדוחא קטאר וטורקיה מצמצו, נתניהו התנצל, ועסקת החטופים יצאה לדרך. כשהאופוזיציה שוב ניסתה לתקוף ולטעון ש"אפשר היה לקבל את אותה העסקה לפני שנה", טראמפ נחלץ שוב לעזרת בן בריתו נתניהו, וקבע בנאומו בכנסת באופן חד משמעי: "נניח שהם (מטוסי ה־B2 במתקן בפורדו( לא היו קולעים, ונניח שהיו נשקים גרעיניים בהיקף גדול בידי איראן – לא היינו יכולים להיות כאן היום, גם אם היינו חותמים על העסקה, שלא יכולנו לחתום, כי הרבה אנשים לא היו רוצים שום קשר לזה".

במילים אחרות – ביבי הוא זה שפתח את הדרך למימוש עסקת החטופים. ועל כך מעניק בעל הטור ב"ידיעות אחרונות", אבי שילון, את מלוא הקרדיט באומרו: "בכל מקרה, את הקרדיט לעסקה – שנוטה בבירור לטובת ישראל ומביאה לכניעת חמאס, לפחות על הנייר – אי אפשר להעניק רק לטראמפ, אלא גם לנתניהו. בדיוק כפי שכראש ממשלה הוא עדיין אחראי, לאו דווקא אשם, ליום הנורא ב־7 באוקטובר, כך הוא אחראי גם להישג שחתם את המלחמה בכך ששלטון חמאס יוחלף והחטופים ישובו".

לאור נאומו של טראמפ בכנסת וסיבוב הפרסה של נתניהו, נשאלת השאלה מה יש לאופוזיציה להציע. המשך השבחים לטראמפ כאחראי הבלעדי לעסקת החטופים רק משחק לידי נתניהו. טראמפ עשה את הבחירה שלו, בעוד האופוזיציה נותרת ללא חזון ומוותרת על השקפת עולמה הליברלית כשהיא תומכת בטראמפ. עמדותיו הימניות־דיקטטוריות של נתניהו מחווירות לעומת עמדותיו של נשיא אמריקאי ששולח את הצבא לתוך ערים אמריקאיות בתירוץ של "מלחמה בפשע" ומעמיד יריבים פוליטיים למשפט.

כדי להבין את מלוא המשמעות של ביקור טראמפ כדאי לחזור חצי שנה אחורה. באמצע מאי השנה ערך טראמפ ביקור במדינות המפרץ ובראשן סעודיה. הוא דילג מעל ישראל תוך שהוא מבהיר לעולם שארצות הברית רואה במדינות המפרץ – ולא בישראל – את הציר המרכזי של נוכחותה באזור, ומיליארדים או טריליונים ייפלו על אמריקה כמו מן מהשמיים. ארדואן הטורקי ומוחמד בן סלמן הסעודי ארגנו את המפגש המתוקשר בין טראמפ לבין אבו מוחמד אל־ג'ולאני על אדמת סעודיה, כמחווה לשני השושבינים של המשטר הג'יהאדיסטי החדש בדמשק. סעודיה יזמה כינוס באו"ם למען מדינה פלסטינית כשהיא מבודדת את ישראל, וארדואן השווה את נתניהו להיטלר. נראה היה כי "הנשיא הידידותי ביותר לישראל" אינו מהסס להתחבר עם יריביה המרים של ישראל, כאשר עסקי משפחות טראמפ, קושנר וויטקוף קודמים לאינטרס של ישראל ואף של אמריקה עצמה.

עוד במרץ השנה, אמר ויטקוף בראיון גלוי לב למנחה האולטרה־ימני והאנטישמי טאקר קרלסון: "אנשי חמאס אינם נעולים אידאולוגית על התאבדות, ולכן ניתן לסיים את הסכסוך בדיאלוג". באותו הזמן כתבתי מאמר תחת הכותרת "הבשורה על פי וויטקוף" את הדברים הבאים: "מאז הקדנציה הראשונה של טראמפ התהפכו היוצרות. אם הסכמי אברהם בגרסתם הראשונה נועדו להוכיח שניתן להגיע לשלום אזורי בלי לפתור את הבעיה הפלסטינית, הרי שעם תחילת הקדנציה השנייה של טראמפ, הסכמי אברהם בגרסתם השנייה קובעים שהשלום האזורי עובר דרך פתרון השאלה הפלסטינית".

נאומו של טראמפ בכנסת מסמל יותר מכל את השינוי שעובר על המדיניות המזרח־תיכונית של הממשל האמריקאי. בעוד שמחדל ה־7 באוקטובר סימל את היחלשותה של ישראל וחוסר יכולתה להרתיע את הקואליציה האיראנית, שנתיים לאחר מכן, עקב המכה שספג המשטר האיראני, התהפכו היוצרות. טראמפ נאלץ לעשות סיבוב פרסה ולהודיע לכל בעלי בריתו בעולם ובמזרח התיכון שלא ניתן עוד "לדלג" מעל ישראל. לא במקרה סיכם את נאומו בכנסת כך: "הסיפור של נחישות ישראלית עזה וניצחון מאז 7 באוקטובר צריך להיות הוכחה לעולם כולו שמי שמנסה להשמיד אומה זו – נגזר עליו כישלון מר. מדינת ישראל חזקה, והיא תחיה ותשגשג לעד. ולכן ישראל תמיד תישאר בעלת ברית חיונית של ארצות הברית של אמריקה".

בעוד שטראמפ נאלץ לעשות הערכה מחדש, גם ביבי נאלץ לקבל כמה עובדות מרות – ובעיקר את העובדה שלא נעלמה אף היא מנאומו של טראמפ, כאשר פנה ישירות לביבי והזכיר לו ש"העולם הוא גדול וחזק". במילים אחרות: אל תנסה לשבור את העולם – הוא גדול וחזק ממך. בהסכמתו לתוכנית 20 הנקודות של טראמפ נפרד ביבי אחת ולתמיד מחלום "הטרנספר מרצון", מסיפוח הגדה המערבית לישראל ומהאפשרות להעלים את השאלה הפלסטינית ולקבל "שלום תמורת שלום". בראיון ל־CBS אמר: "הסכמנו לתת הזדמנות לשלום". ככל הנראה, בדרך ייאלץ גם להיפרד מבני בריתו סמוטריץ' ובן גביר, אשר הצביעו נגד ההסכם.

לאור נאומו של טראמפ בכנסת וסיבוב הפרסה של נתניהו, נשאלת השאלה מה יש לאופוזיציה להציע. המשך השבחים לטראמפ כאחראי הבלעדי לעסקת החטופים רק משחק לידי נתניהו. טראמפ עשה את הבחירה שלו, בעוד האופוזיציה נותרת ללא חזון ומוותרת על השקפת עולמה הליברלית כשהיא תומכת בטראמפ. עמדותיו הימניות־דיקטטוריות של נתניהו מחווירות לעומת עמדותיו של נשיא אמריקאי ששולח את הצבא לתוך ערים אמריקאיות בתירוץ של "מלחמה בפשע" ומעמיד יריבים פוליטיים למשפט.

העובדה שנתניהו הוא האחראי לניצחונותיה של ישראל מול הקואליציה האיראנית אינה פוטרת אותו מחוליו הרבים: הוא פיתם את חמאס, הוא אחראי ל־7 באוקטובר, הוא פועל להחלשת מערכת המשפט ולקידום ההפיכה המשטרית, ובעיקר אין לו כל פתרון לשאלה הפלסטינית – שנותרה הבעיה האסטרטגית של ישראל. אך גם לאופוזיציה אין כל פתרון. אסיים בציטוט ממאמרו של אבי שילון, המבטא את רגשותיו של ציבור ישראלי רחב שמייחל לשינוי:
"ישראל נכנסת לתקופה חדשה, עם פוטנציאל אדיר, לקראת מערכת בחירות שתכריע את כיוונה. קל להתלונן על חוליי המערכת הפוליטית, אך העובדה שהשחקנים הפוליטיים הראשיים בישראל נותרו בדיוק כפי שהיו, ועדיין לא קמה מפלגה או מנהיג חדש ומשמעותי בעקבות 7 באוקטובר – היא גם באחריות החברה הישראלית. הגיע הזמן."