כולם שונאים את נתניהו, כולם שונאים את ישראל

"החשש המוקדם מפני תרחיש שבו הנשיא האמריקאי יתהפך על ישראל הפך לפיגוע אסטרטגי מהדהד עם הדלפת שיחת הטלפון החריפה" שנערכה בין טראמפ לנתניהו ב-1 ביוני. כך תיאר את הדברים בישראל היום (2.6) העיתונאי דני זקן. קדמה לשיחה הזאת הכרזתו של נתניהו שישראל תתקוף את מעוז חיזבאללה בשכונת הדאחייה בביירות. הכרזתו של נתניהו באה בעקבות קריאה ציבורית נרחבת בישראל להפציץ בביירות עקב אזלת ידו של הצבא להתמודד עם חיזבאללה ועם הרחפנים בעלי הסיב האופטי, אשר גרמו למותם של חיילים ולפציעתם של רבים. היא כללה את ראשי היישובים בגבול הצפון מקריית שמונה ועד ראש הנקרה, את ראשי מערכת הביטחון ואת התקשורת.

שמותיהם של הנופלים זעזעו את החברה הישראלית. קריאתם של תושבי הצפון, שנאלצו לרוץ למקלטים ללא הפוגה, כוונה באופן ישיר נגד נתניהו וממשלתו, שהואשמו באדישות, באזלת יד ובקבלת התכתיב האמריקאי להפסקת אש מדומה. חילופי המהלומות בדרום לבנון קיבלו את הכינוי הלעגני "מלחמת הפסקת האש". כך מצא נתניהו את עצמו עם הגב אל הקיר לאחר שהכנסת החליטה לפזר את עצמה, והבחירות כבר בפתח.

התברר ששעונו של טראמפ פועל בכיוון הפוך משעונו של נתניהו: טראמפ עומד בפני לחץ פוליטי וציבורי להפסיק את המלחמה לאלתר, בעוד שנתניהו עומד בפני הלחץ ההפוך – להיכנס בכל הכוח ללבנון, להפציץ את ביירות ולהביא להכרעה צבאית נגד חיזבאללה, שתשים קץ לסבלם של תושבי הצפון. בין שלל דברי הבלע שהטיח טראמפ בנתניהו, נראה שמשפט אחד מתאר את חילוקי הדעות בין שני המנהיגים בצורה הטובה ביותר, ומגלה טפח מהוויכוח האסטרטגי בין ישראל לבין הממשל. "כולם שונאים אותך עכשיו… כולם שונאים את ישראל בגלל זה". למרות שבישראל שנאו את ביידן והאשימו אותו בכך שהוא מצר את צעדיה של ישראל במלחמתה נגד חמאס בעזה, נראה כיום שעמדתו של טראמפ אינה רחוקה מעמדת ממשל ביידן.

כדאי להתעכב דווקא על המונח "כולם". מי הם אותם כולם ששונאים את נתניהו? לא נראה שהכוונה היא למדינות אירופה, השונאות את טראמפ לא פחות משהן שונאות את נתניהו. וגם לא מדובר במפלגה הדמוקרטית או בימין האמריקאי העמוק, שסולדים מנתניהו, שהרי הוא מזוהה לחלוטין עם טראמפ. נראה שהכוונה היא דווקא לבעלות הברית של ארה"ב במזרח התיכון, שבראשן עומדת סעודיה. לצדה עומדות טורקיה, פקיסטן וקטאר, שיחד עם מצרים יצרו ציר מקביל לברית בין ארה"ב לבין ישראל. האינטרס של הציר הסעודי הוא לשים קץ למלחמה ולהגיע להסכם עם איראן בהקדם האפשרי. אינטרס זה תואם את הסנטימנט של דעת הקהל האמריקאית וסותר לחלוטין את הסנטימנט של דעת הקהל הישראלית ואת המדיניות הישראלית.

מיד לאחר השבעתו לכהונה שנייה ערך טראמפ את ביקורו הראשון במדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, כשישראל כלל לא נכללה בסדר היום של אותו ביקור. עוד באפריל 2025, בריאיון חושפני בתוכניתו של טאקר קרלסון, הסביר סטיב וויטקוף את המדיניות האמריקאית באזור. במאמר שכתבתי במרץ 2025 תחת הכותרת "הבשורה על פי וויטקוף", המתבסס על אותו ריאיון, הערכתי שהמדיניות האמריקאית אינה תואמת את חתירתו של נתניהו ל"ניצחון מוחלט". גם כיום, כמו אז, רואות מדינות המפרץ את ישראל כמי שמסכנת את היציבות האזורית. באותו מאמר כתבתי: "מדיניותו של נתניהו עומדת בניגוד לאינטרס האמריקאי כפי שהוא משתקף בדבריו הגלויים של וויטקוף. ומהו האינטרס האמריקאי? חתירה ליציבות אזורית שתשרת את האינטרסים של שתי בעלות הברית הערביות החשובות ביותר של ממשל טראמפ – סעודיה וקטאר".

אלא שביוני, באותה שנה ממש, התהפכו היוצרות. ישראל תקפה באיראן, חיסלה בכירים בצמרת הצבא וב"משמרות המהפכה" כבר במכת הפתיחה, הפציצה מתקני גרעין, חיסלה את מערכות ההגנה האווירית והוכיחה את אזלת ידה של ההנהגה האיראנית ואת עליונותה הצבאית והטכנולוגית. טראמפ לא עמד בפיתוי, וביום האחרון למלחמה שלח מפציצי B-2, נושאי פצצות חודרות בונקרים, כדי להפציץ את המתקן הגרעיני בפורדו, כינה את המבצע "פטיש חצות" וניכס לעצמו את ההצלחה. הכף נטתה באופן ברור לטובת ישראל. לראשונה בהיסטוריה הצטרפה ארה"ב למערכה נגד איראן לצד ישראל. ללא ספק היה זה המחדל האסטרטגי הגדול של המשטר האיראני, שלא העריך נכונה מה תהיה התגובה האמריקאית לסירובו להגיע להסכם.

אלא שעם האוכל בא התיאבון. ההפגנות של העם האיראני, שיצא לרחובות בהמוניו במחאה על המצב הכלכלי, שכנעו את ישראל ואת הממשל האמריקאי שהמשטר נמצא בשפל היסטורי וזו ההזדמנות להביא להפלתו. כולנו זוכרים את "העזרה שבדרך" שהבטיח טראמפ, ומאז הכול היסטוריה. המשטר האיראני שרד, לא בגלל התמיכה הציבורית מבית ולא בגלל כוחו הצבאי והכלכלי, אלא בגלל חולשת יריבו. כבר מהרגע הראשון הבחינו האיראנים בנקודות התורפה האמריקאיות.

הראשונה היא ההתנגדות הרחבה למלחמה מבית, שכללה לא רק את המפלגה הדמוקרטית אלא גם חלקים נרחבים מתנועת MAGA . טראמפ לא השכיל לגייס את דעת הקהל לטובת המלחמה, נוכח טענת מתנגדיה שאיראן אינה מהווה איום ישיר על ארה"ב. ייתכן שטראמפ חשב שאיראן דומה לוונצואלה, ושדלסי רודריגס האיראנית רק מחכה לחיזוריו. אולם נקודת התורפה האמריקאית העיקרית היא מדינות המפרץ. סגירת מצרי הורמוז והפגיעה במתקני הנפט במפרץ הביאו לנסיקה במחירי הנפט, המכבידה על כיסו של הצרכן האמריקאי.

השנאה לישראל בארה"ב נובעת מההכרה האמריקאית שהברית עם ישראל היא נטל ולא נכס, ונתניהו הוא הכתובת לתסכול ההולך וגובר על כך שהאמריקאים הסתבכו במלחמה שאינה שלהם. על כן, האינטרסים של טראמפ ושל ישראל אינם זהים. טראמפ ראה במלחמה נגד איראן הזדמנות גיאופוליטית. זו תאפשר לו להיטיב עם בני בריתו במפרץ, לשלוט במאגרי הנפט באיראן, וכך ליצור מנוף לחץ כלכלי במאזן מול סין. לעומת זאת, האינטרס הישראלי הוא בראש ובראשונה קיומי. מתקפת ה-7 באוקטובר, ולאחריה מתקפות הטילים האיראניים על ישראל באפריל ובאוקטובר 2024, גרמו לתחושה של סכנה קיומית ממשית. תחושה זו חדרה עמוק לליבם של האזרחים הישראלים, שראו את ההרס והאימה שגורמים הטילים הבליסטיים האיראניים, הנופלים ללא הבחנה מעל ראשיהם.

אל לנו לשכוח שה-7 באוקטובר הוא מחדל אסטרטגי שישראל יצרה במו ידיה. התפיסה שניתן לנהל את הסכסוך, לתחזק את הכיבוש באמצעות ההפרדה בין הרשות הפלסטינית לחמאס, קניית השקט באמצעות הזרמת דולרים קטאריים לעזה, התחושה שאפשר לצפצף על העולם, שדעת הקהל בארה"ב ובאירופה אינה חשובה, והיחס העוין כלפי ממשל ביידן – כל אלה יצרו את התנאים לפרוץ "הסערה המושלמת".

נתניהו הוא אבי המחדל הגדול של ה-7 באוקטובר. הוא בורח מן המציאות, אלא שהמציאות טופחת על פניו. "אתה משוגע", צורח טראמפ, "כולם שונאים אותך", כובל את ידי נתניהו ואינו מאפשר לו לסיים את המלאכה. עבור טראמפ, חמאס וחיזבאללה, לבנון ועזה הם חסרי כל ערך ומהווים לא יותר ממכשול בדרך למימוש שאיפתו להפוך למלך הנפט העולמי. משקלן של טורקיה, קטאר, סעודיה ופקיסטן כבד יותר ממשקלה של ישראל. טראמפ דוהר להסכם עם איראן. עבורו המלחמה הסתיימה; הוא פועל כדי למזער נזקים ולא יאפשר לנתניהו לעמוד בדרכו. דני זקן כינה זאת "פיגוע אסטרטגי", אבל נכון יותר לומר שטראמפ זרק את ביבי מתחת לגלגלי האוטובוס.

אמנם נתניהו ממשיך בשלו, בתקווה נואשת שהדברים יסתדרו איכשהו. עם אדי הדלק האחרונים הוא ממהר לחטוף את מה שניתן כדי לקדם את המהפכה המשטרית בישראל, למנות את מקורביו לתפקידים רגישים – תפקידי "שומרי סף", רובם חובשי כיפות סרוגות, חרד"לים בוגרי "מרכז הרב קוק" – תוך כדי דריסת המשטר הדמוקרטי בישראל. לכן, כשטראמפ אומר "כולם שונאים אותך", הוא מתכוון גם לרובו המכריע של הציבור הישראלי שמאס בו ואינו מוכן להמשיך לחיות תחת שלטונו המושחת. יום הדין מתקרב, תרתי משמע – בית המשפט יכריע את דינו, והציבור יאמר את דברו בבחירות הקרובות. הוא הביא עלינו את הגיהינום, ועליו ללכת.